שם המחבר: נירה יקואל

פַּעַם אַחַת אֲנִי רוֹצָה שֶׁהַוֵיז יֹאמַר לַשּׁוֹטֵר: “זְהִירוּת, נִירָה לְפָנֶיךָ”. שֶׁיַּרְגִּישׁ שֶׁאֲנִי מְחַכָּה לוֹ בַּפִּנָּה, כְּמוֹ ג’וּק עֲנָקִי עִם מֵחוֹשֵׁי עֲנָק! שֶׁיַּחְשֹׁב טוֹב טוֹב מָה הוּא

הָרִאשׁוֹן שֶׁמְּדַבֵּר, הָרִאשׁוֹן שֶׁצּוֹחֵק, הָרִאשׁוֹן שֶׁחוֹשֵׁב אַחֶרֶת – תָּמִיד יִהְיֶה מְשֻׁגָּע, אָנַרְכִיסְט, עַד שֶׁיָּקוּם הַשֵּׁנִי. (מתוך “עשי לך חופש”)

לְדַבֵּר עַל דְּבָרִים שׁוּלִיִּים וְלֹא עַל הַפִּיל שֶׁבַּחֶדֶר. יֶשְׁנָן חַיּוֹת אֲחֵרוֹת, אַתְּ מְבִינָה? צִפּוֹרִים שֶׁעָפוֹת, כֶּלֶב מְחַרְבֵּן לְאָחוֹר, נְמָלִים בְּמָצוֹר (אֲנִי לֹא מְפַזֶּרֶת סֻכָּר). שׁוּב יָשַׁנְתִּי לֹא

זוֹ עֵת לְשִׁירָה. הָרֶגֶשׁ אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲצֹר אֶת עַצְמוֹ מִלִּהְיוֹת, מִלִּחְיוֹת! כָּל כְּאֵב, כָּל חֲלוֹם וְשִׁבְרוֹ, כָּל הַדְּבָרִים שֶׁרָצִיתִי לוֹמַר, רַעֲיוֹן שֶׁנָּבַט בִּשְׁעַת בֹּקֶר וְעוֹד לֹא