שם המחבר: נירה יקואל

[1] פַּעַם הָיִיתִי לְבַדִּי. אַחַר כָּךְ הִתְפַּצַּלְתִּי לִשְׁנַיִם – אֲנִי וְגוּפִי. וְעוֹד אֲנִי מִתְפַּצֶּלֶת, נוֹתֶנֶת לְכָל אֵבָר שֵׁם וּמָקוֹם בֶּחָלָל (הַשֶּׁחִי שֶׁל הַבֶּרֶךְ, לְמָשָׁל), וְהִנֵּה אֲנִי כְּבָר לֹא

מָה הָרָצוֹן הַכָּמוּס שֶׁלִּי? תְּחוּשַׁת הִתְרַחֲבוּת שֶׁמְּמַלֵּאת אֶת כָּל הַגּוּף. תְּחוּשָׁה שֶׁמְּעִידָה עַל יֹפִי שֶׁאֵין דָּבָר אֲשֶׁר מֵעִיב עָלָיו. צִיּוּץ צִפּוֹרִים צִיּוּר שֶׁל קַנְדִינְסְקִי רַחַשׁ גַּלֵּי הַיָּם רוּחַ

כְּשֶׁהָאֲדָמָה רוֹעֶדֶת סִימָן שֶׁעוֹבֵר עָלֶיהָ מַשֶּׁהוּ מְטַלְטֵל. אִם יֵשׁ בָּכֶם עֹז, אוּלַי תִּרְאוּ אוֹתָהּ מְטַפֶּסֶת בְּסֻלַּם צֶנְגָאוּקֶר.

אֱלֹהִים גָּר בַּבּוֹיְדֶּם שֶׁל מַעְלָה, בַּנִּשְׁכָּחוֹת. הַיּוֹם כָּל אֶחָד מַכְרִיז עַל עַצְמוֹ אֱלוֹהִים. אַךְ לֹא כָּל הַנּוֹצֵץ נִיצוֹץ הוּא! נִדְרָשׁ מַאֲמָץ – לַעֲלוֹת בַּסֻּלָּם, לְהִכָּנֵס לְעָמְקֵי הַבּוֹיְדֶּם, לַחְפֹּר, לְהִתְלַכְלֵךְ, לְהִשָּׂרֵט, לִנְשֹׁם אָבָק, לְסַדֵּר

הַיַּבָּלוֹת שֶׁלִּי הֵן כְּמוֹ הַנְּמָשִׁים שֶׁל אֵהוּד מָנוֹר. יֵשׁ מֵהֶן כָּל כָּךְ הַרְבֵּה עַד שֶׁהֵן מִתְחַבְּרוֹת לְיַבֶּלֶת אַחַת עֲנָקִית, שֶׁהַדֶּרֶךְ הַיְּחִידָה לְהָסִיר אוֹתָהּ הִיא לַחְדֹּל. תָּמוּת

אִם הָעֵדֶר הוֹלֵךְ אַחֲרַיִךְ, אוּלַי נוֹעַדְתְּ לִהְיוֹת מַשְׁכּוּכִית, וְאוּלַי סְתָם נוֹדֵף מִמֵּךְ רֵיחַ שֶׁל אֹכֶל.

לָמָּה לַעֲצֹר בְּחוֹבַת גִּיּוּס? אֶפְשָׁר לַחֲשֹׁב צַעַד קָדִימָה וּלְחַיֵּב כָּל אִשָּׁה לִהְיוֹת אִמָּא לְבָנִים לוֹחֲמִים. אֶפְשָׁר לְיַבֵּא חַיָּלִים בְּשָׂכָר, זֶה לֹא חַיָּב לִהְיוֹת יָקָר, יֵשׁ מְדִינוֹת

בְּכָל פַּעַם שֶׁאֶהְיֶה עַל רַכֶּבֶת הָרִים, אֲמִתִּית אוֹ מֵטָאפוֹרִית, אֶקַּח נְשִׁימָה, וְעוֹד אַחַת, וְעוֹד. אֶסְפֹּר נְשִׁימוֹת בִּמְקוֹם אֶת דְּפִיקוֹת הַלֵּב. וְיִהְיֶה זֶה בִּמְקוֹם לִכְתֹּב שִׁיר לִכְבוֹדְךָ.

לִפְעָמִים, מֵרֹב יַבָּלוֹת, אֵינִי רוֹאָה אֶת עַצְמִי. כָּל צַעַד שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה דּוֹרֵךְ עָלַי, גַּם אִם לֹא תִּצְעַד בִּכְלָל. לִפְעָמִים אֲנִי כֻּלִּי יַבֶּלֶת עֲנָקִית וְאַתָּה הָרֶגֶל הַבִּיּוֹנִית, אָז

כָּכָה אֲנִי אוֹמֶרֶת לַצְּרָצַר בָּאוֹטוֹ שֶׁלִּי: לֹא טוֹב לְךָ? תָּזוּז. תְּשַׁנֶּה. תַּשְׁפִּיעַ. אַל תְּצַרְצֵר לִי בָּאֹזֶן. הִנֵּה, פָּתַחְתִּי לְךָ דֶּלֶת – צֵא. לֹא רוֹצֶה, הוּא אוֹמֵר, לֹא