שם המחבר: נירה יקואל

אִם אֱלֹהִים הָיָה טוֹב וּמֵיטִיב,  הוּא הָיָה מִתְאַבֵּד מִזְּמַן וּמַגִּיעַ לְגַן עֵדֶן, לִפְנֵי שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה הָפַךְ לְגֵיהִנּוֹם.

בִּשְׁבִיל לִפְתֹּר אֶת הַסִּכְסוּךְ שֶׁלִּי עִם עַצְמִי אֲנִי צְרִיכָה לָלֶכֶת בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה

יֵשׁ אֲבָנִים שֶׁלֹּא אִכְפַּת לָהֶן מִכְּלוּם. סְתָם נָחוֹת לָהֶן כְּמוֹ זְקֵנוֹת בְּנוֹת מֵאָה שֶׁכְּבָר רָאוּ הַכֹּל. וְאוּלַי הֵן בֶּאֱמֶת רָאוּ הַכֹּל

גֵּרַשְׁתִּי הַיּוֹם עֲלֵי שַׁלֶּכֶת. נִקִּיתִי אוֹתָם מִמִּפְתָּנִי. הֵם הִתְרַפְּקוּ מִדַּי, הֵם הִתְקָרְבוּ מִדַּי. לֹא עוֹד שַׁלֶּכֶת! דַּי.

אַל תִּתְּנִי לְסִבּוּבֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ לִקְבֹּעַ לָךְ תַּ’גִּיל – אֲנִי מְנַסָּה, שׁוּב, בְּהוּמוֹר, לְהַשְׁחִיל אֵיזֶה תַּרְגִּיל. וְהִיא עוֹנָה: אֲבָל הַגּוּף, אֵינוֹ כְּמוֹ שֶׁהָיָה רָגִיל, וּמַחְשָׁבוֹת עַל

הִתְיַבֵּשׁ קֻלְמוֹסִי.הִגִּיעָה עֵת לְהָשִׁיב מִלּוֹתַי. לֹא דַּי? לֹא דַּי??? הֵן מִתְגַּעְגְּעוֹת הַבַּיְתָה – לַפֶּרַח, לַשֶּׁמֶשׁ, לְאוֹר! רוֹצוֹת לַחְזֹר לַנְּמָלִים הַקְּטַנּוֹת שֶׁסּוֹחֲבוֹת מַשָּׂאָן,לְעֵינַי שֶׁנּוֹשְׂאוֹת סִפּוּרָן,לְצִיּוּץ הַדְּרוֹרִים, לְרֵיחוֹת

חֲסִידָה נוֹדֶדֶת עִם שְׁתֵּי רַגְלַיִם, אֲבָל עוֹמֶדֶת רַק עַל רֶגֶל אַחַת. שֶׁלֹּא נַחְשֹׁב שֶׁהִיא בָּאָה לְהִשְׁתַּקֵּעַ. כָּכָה גַּם הַשְּׁפִיּוּת שֶׁלִּי…