מבט לחששות
אֲנִי לֹא רוֹאָה חֲשָׁשׁוֹת יֵשׁ לִי חוּשׁ-חֲשָׁשׁ אֲשֶׁר חוֹשֵׁשׁ מֵחֲשָׁשׁוֹת מְיֻתָּרוֹת חוֹשֵׁשׁ מְאֹד מְאֹד
אֲנִי לֹא רוֹאָה חֲשָׁשׁוֹת יֵשׁ לִי חוּשׁ-חֲשָׁשׁ אֲשֶׁר חוֹשֵׁשׁ מֵחֲשָׁשׁוֹת מְיֻתָּרוֹת חוֹשֵׁשׁ מְאֹד מְאֹד
כְּשֶׁלֹּא בָּא לִי לִכְתֹּב אֲנִי כּוֹתֶבֶת עַל צִפּוֹר שֶׁלֹּא בָּא לָהּ לְצַיֵּץ, וְעַל שֶׁמֶשׁ שֶׁלֹּא בָּא לָהּ לִזְרֹחַ.גַּם עַל גַּל אֲנִי כּוֹתֶבֶת שֶׁלֹּא בָּא לוֹ
בֵּית קָפֶה תֵּל אֲבִיבִי רֶמֶז שֶׁל מוּזִיקַת פַּאנְק צְעִירָה בְּגוּפִיָּה קוֹרֵאת לְמִישֵׁל שִׂמְלָה קֵיצִית, קָארֶה עִם פּוֹנִי קָפֶה? כֵּן, חָזָק וְגַם שׁוֹקוֹ כָּאן מַפְרִידִים זֶבֶל אוֹרְגָּנִי גֶ’פְרִי
לְנֹכַח הַמַּצָּב, אָמַרְתִּי לַחֲתוּלֵי הָרְחוֹב שֶׁהִתְרַבּוּ לָאַחֲרוֹנָה בְּקֶצֶב מְעוֹרֵר דְּאָגָה: “עֲלֵיכֶם לַעֲבֹר לְסוֹמַלְיָה”. כָּךְ אָמַרְתִּי לָהֶם בְּלִבִּי, כָּךְ רָצִיתִי. אַךְ אֵלּוּ חֲתוּלִים, אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר אִתָּם בַּהִגָּיוֹן. בְּלֵית
[1] יֵשׁ כְּאֵב קוֹלֶקְטִיבִישֶׁאֲנָשִׁים מְאַמְּצִים אוֹתוֹ כְּצַו חֶבְרָתִי – הַעְתֵּק-הַדְבֵּק,נִתָּן לְזַהוֹתוֹ בַּאֲרֶשֶׁת הַפָּנִים.מִתַּחַת לָאֲרֶשֶׁת יֵשׁ כְּאֵב פְּרָטִי שֶׁקוֹרְאִים לוֹ אִישִׁיּוּת. וּמִתַּחְתָּיו –סְפוֹגִית נְחָלִים. [2] סְפוֹגִית נְחָלִים הִיא יְצוּרִית קְטַנָּה
זָרַקְתִּי מִלּוֹתַי עַל הָאָרֶץ, כְּמוֹ דּוּקִים. מִלִּים צִבְעוֹנִיּוֹת, חַדּוֹת, עִם הַרְבֵּה כַּוָּנָה. בָּאָה הָרוּחַ וְחָרְצָה בָּהֶן שְׁבִילִים. בִּתִּי הִתְבּוֹנְנָה וְאָמְרָה – אִמָּא, יָצָא לָךְ שִׁיר.
שְׁנֵי פַּסִּים כְּחֻלִּים עַל בַּד לָבָן – יְצָאתֶם חִיּוּבִיִּים לְעַצְמָאוּת. דִּגְלוֹנִים, תִּפְסוּ מְקוֹמוֹת, קָדִימָה, צְעַד! שְׂמֹאל, יָמִין, שְׂמֹאל…צוֹעֲדִים עַל אֲוִיר בְּתוֹךְ עָנָן סָמִיךְ שֶׁל כִּשּׁוּף.כְּשֶׁיָּבִינוּ זֹאת, יִפְּלוּ כְּמוֹ
אַפְּלָטוֹן אָמַר שֶׁבַּמְּדִינָה הָאִידֵאָלִית אֵין מְשׁוֹרְרִים, כִּי הֵם חַקְיָנִים שֶׁל חַקְיָנִים. פְרוֹיְד אָמַר שֶׁלְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ, הוּא מְגַלֶּה שֶׁמְּשׁוֹרֵר הָלַךְ שָׁם לְפָנָיו.וַאֲנִי אוֹמֶרֶתשֶׁשְּׁנֵיהֶם אָמְרוּ שִׁירָה.
אֲנִי מַעֲנִיקָה בָּזֹאת אִשּׁוּר לִשְׂמֹחַ לַיְּלָדִים – כִּי יְלָדִים לֹא צְרִיכִים לִגְדֹּל עֲצוּבִים. וְלַזְּקֵנִים – כִּי זְקֵנִים לֹא צְרִיכִים לָמוּת עֲצוּבִים.וְכָךְ גַּם חוֹלִים סוֹפָנִיִּים –מִצְוָה לְשַׂמֵּחַ
אָמַר הֶעָלֶה:אֵינִי יָכוֹל לְשַׁנּוֹת אֶת הָעֵץ, אֲנִי יָכוֹל לְשַׁנּוֹת רַק אֶת עַצְמִי. אֲנִי יָכוֹל לְשַׁנּוֹת אֶת הָאֲחִיזָה שֶׁלִּי, אֲנִי יָכוֹל