שירים ללא ספר

יֵשׁ מִי שֶׁחוֹפֵר בַּפֶּצַע פְּנִימָה, וְיֵשׁ מִי שֶׁחוֹפֵר בּוֹ פֶּתַח יְצִיאָה. יֵשׁ מִי שֶׁשָּׂם עָלָיו טוֹנוֹת הֲגַנּוֹת, וְיֵשׁ מִי שֶׁטּוֹוֶה לוֹ מִלִּים וּמַנְגִּינָה.  יֵשׁ מִי

בהשראת “שיר למעלות” שִׁיר לַמְּצוּלוֹת: אֶשָּׂא עֵינַי אֶל-הֶהָרִים, מֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרִי. עֶזְרִי, מֵעִם עַצְמִי, עוֹשֶׂה יַבֶּלֶת וּמַרְפֵּא, וְסֻכַּת שְׁלוֹמִי פְּנִימָה; שְׁתֵּי כַּפַּי אֲרִימָהּ. הִנֵּה

הַכּוֹכָבִים הֵם הַשּׁוּמוֹת שֶׁל אֱלוֹהִים. עַל שׁוּם מָה? כִּי אֱלֹהִים הוּא פְּקִיד שׁוּמָה.

אִם תְּמוּנָה אַחַת שָׁוָה אֶלֶף מִלִּים, אָז שִׁיר הוּא פְרַקְטַל – טִפָּה אַחַת שֶׁמְּכִילָה גַּל שֶׁמֵּכִיל אֶת הַיָּם שֶׁמֵּכִיל אֶת הַשָּׁמַיִם.

אֲנִי יַלְדָּה שֶׁל סְתָו, מַשִּׁירָה עֲלֵי ‘צָרִיךְ’ שֶׁמְּגָרְדִים בַּגַּב.

הַמְּיַבֵּשׁ נִתְקַע מִפַּעַם לְפַעַם, אֲבָל בִמְקוֹם לִקְרֹא לְטֶכְנַאי – אֲנִי מַפְעִילָה אוֹתוֹ שׁוּב וָשׁוּב וָשׁוּב. אוּלַי זֶה יַעֲבֹר לוֹ לְבַד, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת. אֲנִי מַאֲמִינָה בִּיכוֹלוֹתָיו – אִם רַק

פְּתִית שֶׁלֶג, יִחוּדִי כְּכָל שֶׁיִּהְיֶה, יִמַּס כְּהֶרֶף עַיִן אִם לֹא יִדְבֹּק בִּפְתִיתֵי שֶׁלֶג יִחוּדִיִּים כְּמוֹתוֹ.

לֹא בְּכָל יוֹם מִתְעַצֵּב לוֹ שִׁיר. לִפְעָמִים הוּא מִשְׂתַּמֵּחַ.

שִׁיר טוֹב הוּא שִׁיר שֶׁנִּכְתַּב לַמְּגֵרָה, וְלֹא יוֹצֵא מִמֶּנָּה לָעוֹלָם.

אֶת סְפִינָתִי קָשַׁרְתִּי אֶל הָעֵץ בְּחֶבֶל גַּס, בְּקֶשֶׁר גּוֹרְדִי. הֲרֵי בְּיוֹם מִן הַיָּמִים יִסְעַר הַיָּם. אֶת סְפִינָתִי שָׁמַרְתִּי עַל הַחוֹף בְּהֶבֶל דַּק, בְּשֶׁקֶר גּוֹתִי. הֲרֵי בְּיוֹם מִן הַיָּמִים יִסְעַר