שירים ללא ספר

בִּינָה וַאֲנִי לֹא חֲבֵרוֹת. מֵעוֹלָם לֹא הָיִינוּ. אֲפִלּוּ לֹא חֲצִי קְלָאץ’. פָּשׁוּט חָסֵר לָהּ אֶת הַטָּאץ’ שֶׁל הַחַיִּים. נוּ, הַדָּבָר הַזֶּה שֶׁעוֹשֶׂה לָךְ חֵשֶׁק לָמוּת לִפְעָמִים. עַקֶּמֶת […]

בִּקַּשְׁתִּי מֵהַצֵּ’אט לִכְתֹּב לִי שִׁיר. נִסִּיתִי אֶת כּוֹחוֹ וְהוּא הֶחְוִיר. נִסִּיתִי שׁוּב וָשׁוּב, נָתַתִּי דֻּגְמָאוֹת, וְאֶפֶס, הוּא כָּשַׁל – גִּבּוּב מִלִּים לְלֹא מִשְׁקָל(מִשְׁקָל שֶׁל תֹּכֶן,

יִהְיֶה טוֹב, אֲחוֹתִי יִהְיֶה טוֹב כְּבָר שָׂבַעְנוּ קְרָבוֹת שָׂבַעְנוּ שִׁבְעָה הַקּוֹל הַמְּקוֹנֵן מְכֻוָּץ כָּל כֻּלּוֹ נִסְגְּרוּ מֵיתָרִים אֵין בָּמָה אֵין יוֹתֵר כְּלֵי מִלְחָמָה רְכוּשׁ צַהַ”ל עָיֵף עַד אֵימָה הִגִּיעַ

לֹא יוֹצֵאת מֵהַמִּטָּה. מִטָּה זֶה אַחְלָה שֶׁל דָּבָר. עוֹלָם בַּחוּץ שָׂבַעְתִּי כְּבָר. אֲפִלּוּ הַר כְּבִיסָה קִפַּלְתִּי כָּאן בְּמִטָּתִי, וְכוֹס שֶׁל מַיִם בִּרְשׁוּתִי. וְגַם סְפָרִים, וְטֵלֵפוֹן חָכָם. (כִּמְעַט

לָמָּה הַמֵּתִים שׁוֹתְקִים? כִּי שְׁתִיקָה חֲזָקָה מִמִּלִּים. תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם שְׁתִיקָה קוֹלֶקְטִיבִית! זֶה אִי צִיּוּת, זֶה אִי צִיּוּץ, זֶה אִי שֶׁל שְׁפִיּוּת. כֵּן, הַמָּוֶת הוּא הַדַּעַת וְהַחַיִּים הֵם

פָּגַשְׁתִּי אוֹתָהּ עַל אֳנִיָּה. חִיּוּכָהּ שָׁבָה אֶת לִבִּי. אֲנִי חִיַּכְתִּי בִּמְבוּכָה וְהִיא הִבִּיטָה בִּי. הִיא לָבְשָׁה חֲצָאִית פִּרְחוֹנִית. בְּיָדָהּ הָאַחַת

הֱיִי סֶדֶק. סְדָקִים לְעוֹלָם מִתְרַחֲבִים. הִתְרַחֲבִי, וְאַפְשְׁרִי לַקֶּרַח לְהִשָּׁבֵר.

אֵיךְ שֶׁהִכְרִיזוּ עַל הַפְסָקַת אֵשׁ, הַגּ’וּקִים הִגִּיעוּ…כְּמוֹ שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי אוֹמֶרֶת: “אֵין מְנוּחָה לָרְשָׁעִים”. עַכְשָׁו יָבוֹאוּ הַקּוֹנְסְפִּירָטוֹרִים וְיַגִּידוּ שֶׁהֵם שָׂמוּ לִי אֶת

[1]  אוֹם… וּפִתְאוֹם, מִשּׁוּם מָקוֹם, מַטָּח שֶׁל זְכוּכִיּוֹת! הוּא לֹא הִשְׁמִיעַ קוֹל, לֹא הִסְתַּתֵּר,רַגְלָיו נִנְעֲצוּ בָּאֲדָמָה כְּשָׁרָשִׁים,זְרוֹעוֹתָיו תָּלוּ מֵעַל רֹאשׁוֹ,וְקוֹצָיו הִתְלַחֲשׁוּ:מִי יָגֵן עָלֵינוּ? Who?“הָזִיגוֹ-קַקְטוּס הַיָּקָר שֶׁלִּי…”,הִיא