שירים ללא ספר

הַחַיִּים הֵם תָּכְנִית רֵיאָלֵטִי עִם נִיאָגָרָה עֲנָקִית וְהַדָּחוֹת

מָה בְּסַךְ הַכֹּל רוֹצֶה אָדָם? לִהְיוֹת צוֹדֵק. אַחֶרֶת עוֹלָמוֹ יִתְעַרְעֵר עָלָיו.  וְאִם יִרְאֶה אֲפִלּוּ סֶדֶק קָט בְּבִצּוּרָיו,  מִיָּד יִדְאַג לְחָזְקָם.  יִבְנֶה תִּלֵּי תִּלִּים. הָרִים!  וְאַתָּה

מַהוּ טַעַם הַחַיִּים? בְּכָל פִּצְפּוּץ הַטַּעַם מִשְׁתַּנֶּה. בְּכָל פִּצְפּוּץ אֲנִי מִזְדַּקֶּנֶת בִּשְׁנִיָּה – מִשֵּׁן לְשֵׁן, מִשְּׁנִיָּה לִשְׁנִיָּה. אַךְ אֵינִי זוֹכֶרֶת אֶת הָרִאשׁוֹנָה! אוֹמְרִים שֶׁטַּעְמָהּ הָיָה טְרָאוּמָטִי. מָצָאתִי

אֲנִי מוֹחָה עַל הַסְּקָלָה שֶׁל רֹאשׁ וְזָנָב,שֶׁנִּהְיֶה לְלֵב,שֶׁנֹּאהַב.

אֲנִי מְטִילָה סָפֵק לְמֶרְחַקִּים אֲרֻכִּים. אִם זֶה הָיָה סְפּוֹרְט אוֹלִימְפִּי, הַזּוֹכֶה הָיָה זֶה שֶׁמַּגִּיעַ אַחֲרוֹן, מֻקָּף בְּשׁוֹאֲלֵי שְׁאֵלוֹת, וְהוּא אֵינוֹ מֵטִיל בָּהֶם סָפֵק בִּכְלָל.

זֶה הַמֵּדָלִיסְט שֶׁלִּי! כָּכָה סָבְתָא אוֹמֶרֶת – הוּא לֹא שֶׁל גְּדֵרָה וְלֹא שֶׁל אַשְׁדּוֹד. הָלוֹ? זֹאת סָבְתָא מְדַבֶּרֶת, לֹא כָּל

וְאוּלַי מִפְגָּשׁ עִם הַפָּנִים שֶׁל הָאַחֵר הוּא כְּמוֹ מִפְגָּשׁ עִם חַיְזָר, כִּי אֵין שְׂפָתִי יוֹדַעַת אֶת שְׂפָתוֹ וְהַפְּגִיעָה הִיא בִּלְתִּי נִמְנַעַת, וְהַשְּׁאֵלָה הַיְּחִידָה הִיא כַּמָּה

אִם הַחַיִּים הָיוּ מִשְׂחָק, לֹא הָיָה אִכְפַּת לִי. מִצִּדִּי, תַּהַפְכוּ אֶת הַשֻּׁלְחָן, תְּנַצְּחוּ, תַּפְסִידוּ, אוֹ אֲפִלּוּ תַּפְסִידוּ בְּכַוָּנָה – לֹא אִכְפַּת לִי. תִּבְכּוּ גַּם,תִּצְחֲקוּ בְּקוֹל, תָּשִׁירוּ

[1] גָּדַלְתִּי בִּבְאֵר שֶׁבַע בְּלִי מַזְגָן. יֵשׁ בִּרְזִיָּה בַּחֲצַר בֵּית הַסֵּפֶר, שׁוֹתִים בַּהַפְסָקוֹת. בַּקַּיִץ חַם, בַּחֹרֶף גַּם, אֲבָל אֶת הַלַּחוּת שֶׁל תֵּל אָבִיב? אִמָּא’לֶה… אֶת זֶה לֹא הָיִיתִי שׂוֹרֶדֶת.

[1] כֶּשֶׁף, רֶשֶׁף, לֵב וְנֶפֶשׁ צַפְרִירִים וְנַנָּסִים. יוֹם חַמִּים, יוֹם נָעִים, חִיּוּכַי לְהַקְסִים. אֵיזוֹ אַהֲבָה תִּצְמַח פֹּה? אֵיזֶה כֶּשֶׁף לְכַשֵּׁף? רַק מִלִּים לִי, לֹא כְּשָׁפִים. לְמַתְכּוֹן נִדְרָשׁ