שם המחבר: נירה יקואל

וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הַרְבֵּה נָשִׁים עָבְרוּ אֵצֶל הַמֶּלֶךְ. #גַּם וַשְׁתִּי אֲבָל אֵלֶּה הָיוּ יָמִים אֲחֵרִים. הַמֶּלֶךְ, הוּא קָבַע אֶת הַחֻקִּים, וְהַנָּשִׁים הִתְכּוֹפְפוּ לְפָנָיו

רַק נַחַל, נַחַל קָטָן, אַךְ כָּל הַנְּחָלִים זוֹרְמִים לַיָּם, וּבַיָּם גַּלִּים עוֹלִים וְיוֹרְדִים, וּזְרָמִים נִסְתָּרִים יֵשׁ, וּדְגִיגִים, אֲרוּחָה מְזִינָה לְדָגִים אֲחֵרִים, שֶׁאַחֲרֵיהֶם מְזַנְּבִים עוֹד דָּגִים,אוֹ צַבִּים, אוֹ דָּג

[1] הַקֻּבִּיָּה שֶׁל רוּבִּיק הִיא הַתָּנָ”ךְ שֶׁל הַצַּעֲצוּעִים. אַתֶּם שׁוֹאֲלִים כֵּיצַד פּוֹתְרִים וַאֲנִי שׁוֹאֶלֶת לָמָּה.  [2] קֻבִּיָּה מְסֻדֶּרֶתנִצֶּבֶת עַל הַפְּסַנְתֵּר.שָׁם לְמַעְלָה בֵּין כְּרוּבִיםאֵין לָהּ יִחוּד