אבסורד
כְּשֶׁגּ’וֹנִי מְשׂוֹחֵחַ עִם הַצֵּ’אט, וְאַחַר כָּךְ רָץ לְסַפֵּר לַחֲבֵרִים.
אִם בְּצֶלֶם, אָז לֹא רַק בַּשָּׁמַיִם, גַּם בַּבְּאֵרוֹת – לַחֲווֹת, לְהַרְגִּישׁ, לִשְׁהוֹת כַּמָּה שֶׁרַק אֶפְשָׁר, לִשְׁכֹּחַ שֶׁיֵּשׁ מָחָר אַחֵר, וְרַק לְמָחֳרָת – לְהִזָּכֵר.
לִפְעָמִים מַחְשָׁבָה לֹא בּוֹרֵאת מְצִיאוּת. אַל תִּשְׁפְּכוּ אוֹפְּטִימִיּוּת לַשָּׁוְא. הַחֲזִיקוּ אֶת הַמַּחְשָׁבָה, טַפְּחוּ אוֹתָהּ, תְּנוּ לָהּ לִצְמֹחַ, לִגְדֹּל, וְרַק כְּשֶׁתִּהְיֶה בְּשִׂיאָהּ – שַׁחְרְרוּ.
חוֹלֵץ הַזָּקֵן נַעֲלָיו, פּוֹשֵׁט בְּגָדָיו עַד הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶם, נֶעֱמָד מוּל הַמַּרְאָה – מַבִּיט בְּכָל קֶמֶט, כָּל דִּבְלוּל, כָּל קֶפֶל עוֹר, כָּל עֶצֶם גְּרוּמָה, כָּל שׁוּמָה. מַבִּיט גַּם בּוֹ. חִיּוּכוֹ נִפְרַשׂ
אֲנִי אוֹפְּטִימִית בַּבֹּקֶר וּפֵּסִימִית בָּעֶרֶב. זֶה כְּמוֹ לְתַקֵּן חֹר בַּגֶּרֶב. תָּמִיד יִפָּרֵם מֵחָדָשׁ. הַיּוֹם כְּבָר לֹא מְתַקְּנִים חֹרִים, זוֹרְקִים וְקוֹנִים חָדָשׁ – גַּרְבַּיִם, שִׁנַּיִם, לְבָבוֹת…בָּרוּךְ
כְּשֶׁאֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁכְּבָר שָׁמַעְתִּי הַכֹּל, כְּשֶׁאֲנִי מַנִּיחָה שֶׁאֵין לְךָ מָה לְחַדֵּשׁ לִי – זֶה הַמָּקוֹם שֶׁלִּי לַעֲצֹר וּלְהַתְחִיל לְהַקְשִׁיב בֶּאֱמֶת. לֹא לַתֹּכֶן, לָאָדָם. לֹא לַדֵּעוֹת, לַמְּצוּלוֹת.
נִכְנָס לִי יָם לָעַיִן, אַהֲבָה שׂוֹרֶפֶת, כָּל הַגַּלִּים שֶׁבָּעוֹלָם – בְּטִפָּה.
סִירָה אַחַת שָׁמַיִם חֹרִים מִזְדַּמְּנִים וּמַיִם מִכְנָסַיִם מֻפְשָׁלִים רַב חוֹבֵל אַף עַל פִּי שֶׁזּוֹ סִירָה מְנַוֵּט אֶל סְעָרָה שְׁנַיִם אוֹחֲזִים בַּיָּם גַּלִּים פֹּה וְגַלִּים שָׁם(בְּמִלְּעֵיל, אוֹקֵי? מֻשְׁלָם) מַחְזִיקִים סִירָה אַחַת שָׁמַיִם חֹרִים
רַפּוּנְזֶל מַשְׁלִיכָה שְׂעָרָהּ מַטָּה. אֵין אִישׁ מְטַפֵּס. דַּרְדָּרִים נִתְפְּסוּ בִּשְׂעָרָהּ, דְּרוֹרִים בָּנוּ בּוֹ קִנִּים, שָׁרְצוּ בּוֹ כִּנִּים, נִטְמָע הַשֵּׂעָר בַּיַּעַר. רַפּוּנְזֶל לֹא תֵּדַע יוֹתֵר תַּעַר.
הַטִּפָּה שֶׁחוֹצֶבֶת בַּסֶּלַע, מִתְמַסֶּרֶת כָּל כֻּלָּהּ לַמַּסָּע. אִם הָיְתָה עוֹצֶרֶת לִבְחֹן אֶת גֹּדֶל הַשְׁפָּעָתָהּ, כַּמָּה טִפּוֹת הוֹלְכוֹת אַחֲרֶיהָ, וּלְשֵׁם מָה כָּל זֶה – הָיְתָה נִתְקַעַת בִּשְׁלוּלִית הַסְּפֵקוֹת כָּל