שם המחבר: נירה יקואל

גַּם נְהִיגָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת שִׁיר, כְּשֶׁאֲנִי מְנַוֶּטֶת דַּרְכִּי בֵּין חֲלוֹמוֹת, מַשְׁאִירָה מָקוֹם לָרוּחַ בֵּין הַנְּתִיבִים, מַבִּיטָה בַּשָּׂדוֹת וְחוֹשֶׁבֶת עַל יָם. פֹּה וָשָׁםמִלִּים חַסְרוֹת סַבְלָנוּתנִדְחָפִוֹת וְצוֹפְרִוֹת,חוֹתְכוֹת […]

כָּל מָה שֶׁנִּדְרָשׁ הוּא לִלְחֹץ עַל הַמֶּתֶג – וַיְהִי אוֹר! הַבְּעָיָה הַיְּחִידָה הִיא שֶׁאֲנִי לֹא מוֹצֵאת אוֹתוֹ בַּחֹשֶׁךְ.

נַנִּיחַ שֶׁהַיָּם יְפָרֵק אֶת גַּלָּיו. לְכָל גַּל חוֹף מִשֶּׁלּוֹ לְהִשָּׁבֵר וְאֵין יָם לַחְזֹר אֵלָיו. גַּל עַצְמָאִי לְבַדּוֹ מְפֻחָד – טִפּוֹתָיו יִסָּפְגוּ בַּחוֹל,וְצַיָּר יְצַיֵּר בְּמִכְחוֹל –אֵין

הַיֹּפִי שֶׁל הַגַּלִּים אֵינוֹ נִמְצָא בַּשֵּׁפֶל וְלֹא בַּגֵּאוּת – אֶלָּא בִּתְנוּעָתָם שֶׁאֵינָהּ פּוֹסֶקֶת לְעוֹלָם. הֲרֵי לֹא יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת לוֹמַר לְגַל – יֵשׁ לְךָ שִׂיאִים יָפִים אֲבָל

יְשַׁנְתֶּם קְצָת רֵעַי… אָז אֲעַדְכֵּן מָה שֶׁהָיָה עַד כָּאן מָה שֶׁעָבַר עַל שִׁמְעוֹן הַשָּׁכֵן לֹא כָּל שֶׁכֵּן עָלַי כָּל הַדַּבֶּל יוּ ו… יוּ… תַּפְסִיקִי לְעַדְכֵּן הֵן לֹא

[1] כְּשֶׁאֲנִי חוֹלָה זֶה לְתָמִיד. הֲרֵי תָּמִיד אוֹמְרִים לִי “אֵין עָבָר וְאֵין עָתִיד, יֵשׁ רַק עַכְשָׁו”. אָז עַכְשָׁו אֲנִי חוֹלָה וְזֶה לְתָמִיד. [2]גּוּף חָכָם טִפֵּשׁ.אַתָּה יוֹדֵעַ לְהַבְרִיאאֲבָל

מָה זֶה שִׁיר? תָּלוּי מִי מַגְדִּיר. אֲפִלּוּ רְשִׁימַת קְנִיּוֹת יְכוֹלָה לִהְיוֹת שִׁיר, תָּלוּי אֵיזֶה רוּחַ נוֹשֵׁב בָּהּ בֵּין הַמִּלִּים, וּמָה

מְנַגֶּנֶת לְפִי הַזְמָנָה – הוּא מְבַקֵּשׁ וַאֲנִי בַּקְּטַנָּה. “כְּמוֹ לִלְחֹץ עַל כַּפְתּוֹר”הוּא אוֹמֵר וַאֲנִי מְחַיֶּכֶת. הוּא מְאַשֵּׁר: “זֶה יָפֶה,אַךְ אַתְּ לֹא מְדַיֶּקֶת”. אֲנִי אָז

כְּשֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת שֶׁהָרִצְפָּה עֲקֻמָּה, אַל תַּגִּיד לִי לְכַבּוֹת אוֹתָהּ וּלְהַדְלִיק מֵחָדָשׁ. גַּם לֹא לַעֲשׂוֹת undo אוֹ delete. אַל תִּשְׁלַח לִי מַאֲמָר שֶׁקָּרָאתָ עִם סִמּוּכִין

מֵהַבַּת שֶׁלִּי לָמַדְתִּי שֶׁכְּשֶׁאֲנִי מְצַיֶּרֶת פֶּרַח, עָלַי לְכַּוְוצֵ’ץ לוֹ קְצָת אֶת הֶעָלִים, לְהַאֲרִיךְ אֶחָד וּלְקַצֵּר בְּאַחֵר, לְהוֹסִיף לוֹ גְּוָנִים. פֶּרַח בַּטֶּבַע אֵינוֹ סִימֶטְרִי, לֹא מֻשְׁלָם. גַּם עִם