שם המחבר: נירה יקואל

אִם תְּמוּנָה אַחַת שָׁוָה אֶלֶף מִלִּים, אָז שִׁיר הוּא פְרַקְטַל – טִפָּה אַחַת שֶׁמְּכִילָה גַּל שֶׁמֵּכִיל אֶת הַיָּם שֶׁמֵּכִיל אֶת הַשָּׁמַיִם.

אֲנִי יַלְדָּה שֶׁל סְתָו, מַשִּׁירָה עֲלֵי ‘צָרִיךְ’ שֶׁמְּגָרְדִים בַּגַּב.

הַמְּיַבֵּשׁ נִתְקַע מִפַּעַם לְפַעַם, אֲבָל בִמְקוֹם לִקְרֹא לְטֶכְנַאי – אֲנִי מַפְעִילָה אוֹתוֹ שׁוּב וָשׁוּב וָשׁוּב. אוּלַי זֶה יַעֲבֹר לוֹ לְבַד, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת. אֲנִי מַאֲמִינָה בִּיכוֹלוֹתָיו – אִם רַק

פְּתִית שֶׁלֶג, יִחוּדִי כְּכָל שֶׁיִּהְיֶה, יִמַּס כְּהֶרֶף עַיִן אִם לֹא יִדְבֹּק בִּפְתִיתֵי שֶׁלֶג יִחוּדִיִּים כְּמוֹתוֹ.

לֹא בְּכָל יוֹם מִתְעַצֵּב לוֹ שִׁיר. לִפְעָמִים הוּא מִשְׂתַּמֵּחַ.

שִׁיר טוֹב הוּא שִׁיר שֶׁנִּכְתַּב לַמְּגֵרָה, וְלֹא יוֹצֵא מִמֶּנָּה לָעוֹלָם.

אֶת סְפִינָתִי קָשַׁרְתִּי אֶל הָעֵץ בְּחֶבֶל גַּס, בְּקֶשֶׁר גּוֹרְדִי. הֲרֵי בְּיוֹם מִן הַיָּמִים יִסְעַר הַיָּם. אֶת סְפִינָתִי שָׁמַרְתִּי עַל הַחוֹף בְּהֶבֶל דַּק, בְּשֶׁקֶר גּוֹתִי. הֲרֵי בְּיוֹם מִן הַיָּמִים יִסְעַר

[1] פַּעַם הָיִיתִי לְבַדִּי. אַחַר כָּךְ הִתְפַּצַּלְתִּי לִשְׁנַיִם – אֲנִי וְגוּפִי. וְעוֹד אֲנִי מִתְפַּצֶּלֶת, נוֹתֶנֶת לְכָל אֵבָר שֵׁם וּמָקוֹם בֶּחָלָל (הַשֶּׁחִי שֶׁל הַבֶּרֶךְ, לְמָשָׁל), וְהִנֵּה אֲנִי כְּבָר לֹא

מָה הָרָצוֹן הַכָּמוּס שֶׁלִּי? תְּחוּשַׁת הִתְרַחֲבוּת שֶׁמְּמַלֵּאת אֶת כָּל הַגּוּף. תְּחוּשָׁה שֶׁמְּעִידָה עַל יֹפִי שֶׁאֵין דָּבָר אֲשֶׁר מֵעִיב עָלָיו. צִיּוּץ צִפּוֹרִים צִיּוּר שֶׁל קַנְדִינְסְקִי רַחַשׁ גַּלֵּי הַיָּם רוּחַ

כְּשֶׁהָאֲדָמָה רוֹעֶדֶת סִימָן שֶׁעוֹבֵר עָלֶיהָ מַשֶּׁהוּ מְטַלְטֵל. אִם יֵשׁ בָּכֶם עֹז, אוּלַי תִּרְאוּ אוֹתָהּ מְטַפֶּסֶת בְּסֻלַּם צנגאוקר.