מותר האדם
חֶמְלָה הִיא הַכּוֹחַ לְדַמְיֵן וְזֶה מוֹתַר הָאָדָם. יַפְעִילֵהוּ וְיִקָּרֵא חוֹמֵל, יִזְנָחֵהוּ וְיִקָּרֵא רָשָׁע. (מתוך “הזמנה לתה”)
בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ הַשֶּׁמֶשׁ הוֹפֶכֶת לְחַמָּה, בְּשָׁעָה שֶׁהַיָּרֵחַ נוֹגֵעַ בַּלְּבָנָה, הֵן יַגִּיעוּ – כָּל יֵשׁוּיוֹתַי וְתַעֲמֹדְנָה לְפָנַי.כָּל אוֹתָם סְלִילֵי עָשָׁן אֲשֶׁר
הוֹלֶכֶת אֵלַי, הוֹלֶכֶת לָרוּחַ. הַגּוּף לֹא בָּטוּחַ, הַגּוּף מְזַיֵּף. הוֹלֶכֶת אֵלַי,הוֹלֶכֶת לָרוּחַוְלֹא לַקְּלִפָּה,קְלִפָּה נְקַלֵּף. הוֹלֶכֶת אֵלַי,נוֹגַעַת בָּרוּחַ,הָרוּחַ שֶׁשָּׁרָהלַגּוּף שֶׁזּוֹעֵף. חוֹזֶרֶת