מה שיר יכול לעשות?
שִׁיר יָכוֹל לִחְיוֹת לְרֶגַע וְאָז לְהִתְפּוֹגֵג, כְּמוֹ בּוּעַת סַבּוֹן שְׁקוּפָה שֶׁיֶּלֶד מִתְמוֹגֵג מִמֶּנָּה וּלְחָיָיו סְמוּקוֹת, וְכָךְ לְרֶגַע קָט פָּשׁוּט לִהְיוֹת.
שִׁיר יָכוֹל לִחְיוֹת לְרֶגַע וְאָז לְהִתְפּוֹגֵג, כְּמוֹ בּוּעַת סַבּוֹן שְׁקוּפָה שֶׁיֶּלֶד מִתְמוֹגֵג מִמֶּנָּה וּלְחָיָיו סְמוּקוֹת, וְכָךְ לְרֶגַע קָט פָּשׁוּט לִהְיוֹת.
הַשָּׁעוֹן צִלְצֵל חֲצוֹת, אַךְ סִינְדֵּרֵלָה לֹא יוֹדַעַת לְהַרְפּוֹת – עוֹד רִקּוּד אֶחָד, רִקּוּד אַחֲרוֹן, עוֹד מַשְׁקֶה, עַד שִׁכָּרוֹן. מְכַרְכֶּרֶת כִּרְכָּרָה,
לָמָּה כּוֹכָבִים נוֹפְלִים? מֵרַחֲמִים. כִּי אִם לָמוּת – אָז רַק מִכּוֹכָב נוֹפֵל. כָּל מָוֶת אַחֵר יִהְיֶה אַרְצִי מִדַּי, אֲמִתִּי מִדַּי, אָרֹךְ מִדַּי. לָמוּת זֶה יוֹתֵר מִדַּי בִּירוֹקְרַטְיָה, יוֹתֵר מִדַּי
מָה שֶׁטּוֹב בִּכְתִיבָה, זֶה שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה לִבְרֹא עוֹלָם. אֲנִי יְכוֹלָה לִהְיוֹת מִי שֶׁאֲנִי רוֹצָה, אֲפִלּוּ הַיְדִי בַּת הֶהָרִים – מְקַפֶּצֶת בְּחִנָּנִיּוּת, מוֹצִיאָה לָשׁוֹן. אֲנִי יְכוֹלָה גַּם
הַשֵּׁיְק שֶׁלִּי הוּא כְּמוֹ סוּפַת טוֹרְנָדוֹ, אוֹ כְּמוֹ חִבּוּק שֶׁל אִמָּא – כָּל דָּבָר דּוֹמֵם אוֹ זָז נִכְנָס אֶל שֵּׁיְקִי פְּנִימָה: בָּנָנָה דְּבַשׁ, תּוֹלַעַת שֶׁל
[1] “אֶתֵּן לָךְ תַּפּוּחַ” אָמַר נָחָשׁ, וְהִיא שָׁרָה לוֹ כָּל כָּךְ יָפֶה, כָּל כָּךְ יָפָה. נוֹגֶסֶת בַּפִּתּוּי. “הֲתָבוֹאִי?” שָׁאַל. “עַל גְּחוֹנְךָ” עָנְתָה. [2]אֵיפֹה גָּרָה עֵדֶן?רְחוֹב הַחֲצָבִיםפִּנַּת יָרֵחַ,צִפּוֹרִים שָׁרוֹתוּמַלְאָכִים,קוֹמָה שָׁלוֹשׁאֵין
אֲנִי סָבַלְתִּי בִּשְׁבִילֵךְ, אַתְּ תִּסְבְּלִי בִּשְׁבִילִי. אִם לֹא תַּחְזִירִי אֶת הַחוֹב, אֶתְבַּע אוֹתוֹ בַּיָּם שֶׁל צַדְקָנוּת וְתוֹכָחָה. עֲטִי עָלַיִךְ דִּכָּאוֹן, אַתְּ מֻכְרָחָה. אוּלָלָה, אוּלָלָה, לָמָּה אַתְּ לֹא אֻמְלָלָה?
“בְּגִילִי הַמֻּפְלָג”, אוֹמֶרֶת אִמִּי, “כְּבָר רָאִיתִי הַכֹּל. לֹא אִכְפַּת לִי לְהַפְלִיג לִמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים,אֲפִלּוּ לִרְאוֹת חַיְזָרִים. זֶה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאֲנַחְנוּ לְבַד בָּעוֹלָם”, הִיא אוֹמֶרֶת. וּמָה אֲנִי, הַקְּטַנָּה, כְּבָר יְכוֹלָה
הַכֹּל הוּא עוֹשֶׂה בַּבַּיִת הַזֶּה! וְאֶת הַכֹּל הוּא עוֹשֶׂה בִּשְׁבִילִי. גַּם אֶת הַגּ’וּק הוּא מְנַטְרֵל בִּשְׁבִילִי, אֲבָל לְאַט. קֹדֶם שׁוֹתֶה מַיִם, אַחַר כָּךְ נָח, אַחַר כָּךְ
מָצָאתִי צַעַר גָּדֵל עַל אַדְמָתִי. דִּמְמַת עֲשָׂבִים רַכִּים לֹא תְּנֻחַם. שְׁתִיקוֹת מְלַחֲכוֹת אֶת אֲבָנַי. סִסְמָאוֹת נִשְׁחֲקוּ.