קבוצת תמיכה – נירה יקואל

יוֹשֶׁבֶת שָׁם
וְקַר לִי.
כָּל כִּבְשָׂה בְּתוֹרָהּ
מְסַפֶּרֶת אֵיךְ גָּזְזוּ לָהּ אֶת הַצֶּמֶר,
וְאֵיךְ זֶה בְּסֵדֶר
לִלְבֹּשׁ פַּרְוַת זְאֵב,
כִּי קַר.
וְרַק הַכִּבְשָׂה שֶׁלִּי מְסָרֶבֶת.
עֵירֻמָּה, חֲשׂוּפָה לְעֵינֵי כָּל –
אוֹתָהּ לֹא יְכַסּוּ בְּפַרְווֹת,
וְלֹא יַכְנִיסוּ לְאֻרְווֹת.
הִיא לֹא כְּכָל הַכְּבָשִׂים.
אֲנִי מְצַדֶּדֶת בָּהּ, בְּכִבְשָׂתִי,
וְהֵם נוֹעֲצִים מַבָּטָם בְּתוֹכָחָה –
אַתְּ מֻכְרָחָה, יִקְרֶה אָסוֹן!
וַאֲנִי מְקַנְּאָה.
כַּמָּה קַל לָדַעַת מָה נָכוֹן.

כתיבת תגובה ביטול התגובה