מַאֲבָק זֶה תָּמִיד אֲנִי מוּל עַצְמִי.
נִכְנֶסֶת לָאוֹטוֹ,
מַתְנִיעָה,
מַדְלִיקָה מַזְגָן (דָּבָר רִאשׁוֹן),
מַכְנִיסָה לָוֵיז אֶת הַיַּעַד
וְנוֹסַעַת.
אֲבָל אֲנִי לֹא מַקְשִׁיבָה לָוֵויז.
זֶה עִקָּרוֹן אֶצְלִי.
כִּי אַף אֶחָד,
אֲבָל אַף אֶחָד,
לֹא יַגִּיד לִי הֵיכָן לִפְנוֹת,
וְאִם יֵשׁ מַצְלֵמַת מְהִירוּת לְפָנַי.
וְאַף אֶחָד
לֹא יַחְלִיט בִּשְׁבִילִי
אִם וּמָתַי הִגַּעְתִּי לַיַּעַד.
הָבִינוּ,
אֵין לִי חוּשׁ כִּוּוּן בִּכְלָל!
בְּלִי הַוֵיז אֵין סִכּוּי שֶׁאַגִּיעַ אֶל הַיַּעַד.
אֲבָל אַתֶּם יוֹדְעִים מָה?
לַמְרוֹת הַיֶּדַע הַיֻּמְרָנִי שֶׁלּוֹ,
בִּלְעָדַי,
גַּם הוּא לֹא יַגִּיעַ אֶל הַיַּעַד.
(מתוך “עשי לך חופש”)
