שֶׁמֶשׁ בַּמָּרוֹם זוֹרַחַת…
שָׁלַחְנוּ אֶת בֵּנְצ’וּק לִקְנוֹת עַגְבָנִיּוֹת,
כָּאָמוּר בַּשִּׁיר:
“לֵךְ יָשָׁר וְאַל תִּשְׁכַּח,
בֵּנְצ’וּק, יֶלֶד שֶׁלִּי מֻצְלָח…”
אִמָּא מְחַכָּה בַּבַּיִת,
וְהִנֵּה חוֹזֵר הַבֵּנְצ’וּק עִם עֲרֵמָה שֶׁל רִקָּבוֹן:
“בֵּנְצ’וּק, אֲבוֹי, הָעַגְבָנִיּוֹת!
לֹא שַׂמְתָּ לֵב שֶׁהֵן רְקוּבוֹת?”
עוֹנֶה הַבֵּנְצ’וּק הַמֻּצְלָח:
“כָּל הָעַגְבָנִיּוֹת נִרְאוּ אוֹתוֹ דָּבָר,
חָשַׁבְתִּי שֶׁכָּכָה עַגְבָנִיּוֹת אֲמוּרוֹת לְהֵרָאוֹת.”
מ.ש.ל.
(מתוך “עשי לך חופש”)
