בַּסּוֹף מֵתִים.
וּכְשֶׁאַמּוֹת, לִי לֹא אִכְפַּת
מִפַּרְשָׁנוּת.
גַּם לֹא אִכְפַּת לִי מִטְּקָסִים.
רַק רוֹצָה שֶׁתְּחַיְּכוּ וְתַגִּידוּ:
“אוֹיְשׁ, הִיא עִם הַשְּׁטוּיוֹת שֶׁלָּהּ”.
וְאַחַר כָּךְ תֵּלְכוּ לַיָּם.
זֶה יִהְיֶה בַּקַּיִץ.
וְכָל מָה שֶׁתִּרְצוּ זֶה לְהִתְקַלֵּחַ.
כִּי זֶה מָה שֶׁחָשׁוּב בַּחַיִּים –
שֶׁלֹּא יִהְיֶה דָּבִיק מִדַּי.
אֱלוֹהִים, אַגַּב, הִבְטִיחַ לִי
עַד גִּיל תִּשְׁעִים.
נוּ, הוּא עִם הַשְּׁטוּיוֹת שֶׁלּוֹ…
(מתוך “עשי לך חופש”)
