שם המחבר: נירה יקואל

בַּתּוֹר לַגַּלְגַּל הָעֲנָק צָפוּף, מַחֲנָק. פִּתְאוֹם הַתּוֹר קוֹרֵס וַאֲנָשִׁים נוֹפְלִים זֶה עַל זֶה. אֲנִי מְפַלֶּסֶת דֶּרֶךְ, מְחַפֶּשֶׂת אֲוִיר. כָּכָה הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלִּי

כָּל נְשִׁימָה הִיא אוֹרַחַת לְרֶגַע. תְּנוּעָה בְּבֵיתִי, הֲמֻלָּה. אֲנָשִׁים נִכְנָסִים, אֲנָשִׁים יוֹצְאִים – חַיִּים.

לְכָל תְּקוּפָה בַּחַיִּים יֵשׁ קוּרְס: כְּשֶׁתִּינוֹק נוֹלַד, מִיָּד רוֹשְׁמִים אוֹתוֹ לְקוּרְס שְׂחִיָּה, וְגַם לְקוּרְס בְּכִיָּה (זֶה לְדוֹרוֹת). יֵשׁ גַּם מְדִידוֹת – כִּי אִם אֵינוֹ מַתְאִים

דָּג הוּא דָּג. בַּמַּיִם הוּא שׂוֹחֶה, כְּמוֹ דָּג בַּמַּיִם. לִפְעָמִים הוּא מְנַסֶּה לָעוּף, חוֹלֵם עַל כְּנָפַיִם. זוֹ הַרְחָבַת אֳפָקִים, הִיא מְשַׁכְלֶלֶת תְּנוּעָתוֹ בַּמַּיִם.

בָּאָרֶץ שֶׁלָּנוּ שָׁלוֹשׁ עוֹנוֹת: לִפְנֵי קַיִץ, קַיִץ, וְאַחֲרֵי קַיִץ. אָז חַם, מִן הַסְּתָם, מִכַּף רֹאשׁ עַד רֶגֶל אֶצְבַּע. גַּם לַיְּתוּשׁוֹת חַם. גַּם לַגּ’וּקִים חַם. לְכֻלָּם חַם. זֶה

תִּהְיֶה הַקְלָטָה? שְׁאֵלָה שֶׁחוֹזֶרֶת וְזֶה כַּמּוּבָן מוּבָן. מוּבָן שֶׁמּוּבָן. אֲבָל שִׂיחַ? זֶה כְּמוֹ לְהַקְלִיט אֲבַטִּיחַ. טַעַם גַּן עֵדֶן, אֲנִי מַבְטִיחָה!וְאִם הַבְטָחָה שְׁקוּלָה לְטַעַם…אָז יֵשׁ בְּכָל זֶה

כָּכָה זֶה כְּשֶׁאֵין שְׁקִיעָה וְהַמַּיִם לֹא זוֹרְמִים, אֲנָשִׁים רוֹצִים גַּן עֵדֶן – גַּן עֵדֶן שֶׁל שׁוֹטִים. מְטַפְּסִים עַל עֵץ הַדַּעַת,מַשְׁחִיתִים אֶת הַפֵּרוֹת.זֹאת לֹא

יֵשׁ מִי שֶׁחוֹפֵר בַּפֶּצַע פְּנִימָה, וְיֵשׁ מִי שֶׁחוֹפֵר בּוֹ פֶּתַח יְצִיאָה. יֵשׁ מִי שֶׁשָּׂם עָלָיו טוֹנוֹת הֲגַנּוֹת, וְיֵשׁ מִי שֶׁטּוֹוֶה לוֹ מִלִּים וּמַנְגִּינָה.  יֵשׁ מִי

בהשראת “שיר למעלות” שִׁיר לַמְּצוּלוֹת: אֶשָּׂא עֵינַי אֶל-הֶהָרִים, מֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרִי. עֶזְרִי, מֵעִם עַצְמִי, עוֹשֶׂה יַבֶּלֶת וּמַרְפֵּא, וְסֻכַּת שְׁלוֹמִי פְּנִימָה; שְׁתֵּי כַּפַּי אֲרִימָהּ. הִנֵּה

הַכּוֹכָבִים הֵם הַשּׁוּמוֹת שֶׁל אֱלוֹהִים. עַל שׁוּם מָה? כִּי אֱלֹהִים הוּא פְּקִיד שׁוּמָה.