שם המחבר: נירה יקואל

בִּמְקוֹם “אִם אֵין אֲנִי לִי מִי לִי”, אִמְרוּ מֵעַתָּה: “אִם אֵין אֲנִי לִי, אַתֶּם פֹּה לְהַזְכִּיר לִי”. טָה-דָם…

בַּמָּקוֹם בּוֹ נִקְטְפוּ צְלִילִים, מֵיתְרֵי חַיִּים רַכִּים – הֱיִי נוֹכַחַת.

יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁשּׁוֹאֲלִים “לָמָּה מִלְחָמָה?” אֲבָל אֲנִי נִתְקַעְתִּי בַּשְּׁאֵלָה “אֵיפֹה הֲיִיתֶם שְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת?” מִבְּחִינָתִי – הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת עוֹנָה עַל כָּל

לִפְנֵי הַחַג, הַמִּטְבָּח שֶׁלָּנוּ הָיָה עוֹבֵר מַהְפֵּכָה – מִכֵּלִים שֶׁל חָמֵץ לְכֵלִים שֶׁל פֶּסַח. מִי שֶׁמַּקְפִּיד יֹאמַר “נוּ, בֶּטַח”… אִמִּי הָיְתָה שָׂמָה מַדְבֵּקוֹת עַל

שִׁמְרוּ, שִׁמְרוּ עַל נֶתֶק. אֲנִי אָנוּחַ לִי בָּאַרְכִיּוֹן לְבַד.

הָפַכְתִּי גַּם הָפַכְתִּי, רוֹקַנְתִּים מִדְּבַשׁ –כָּל כַּד, כָּל כְּלִי, כָּל רֶגֶב, הָפַכְתִּי כָּל נָחָשׁ. בִּשְׁתֵּי עֵינַי גָּמַעְתִּי יַעֲרַת הַדְּבַשׁ. דָּפְקוּ עֵדִים עַל מִפְתָּנִי. הֵדָם אֵינֶנּוּ מָשׁ.

מִתְעוֹרֶרֶת בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה – מָה, רַק אַחַת? טוֹב, אַחַת זֶה קָרוֹב לִשְׁתַּיִם. וּשְׁתַּיִם קָרוֹב לְשָׁלוֹשׁ. וְשָׁלוֹשׁ קָרוֹב לְאַרְבַּע. וְאַרְבַּע?אַרְבַּע זוֹ שָׁעָהשֶׁאֲנִי הַרְבֵּה פְּעָמִים מִתְעוֹרֶרֶת בָּהּ,כִּי

[א] אֲנִי מְבַלָּה יוֹמִי בְּחַקְלָאוּת רִגְשִׁית,  מְגַדֶּלֶת שִׂמְחָה וְעֶצֶב.  יֵשׁ לִי חֲמָמָה לִפְחָדִים וְתִסְכּוּלַי תְּלוּיִים בָּאֲוִיר. לוּ הָיְתָה פַּרְנָסָה בְּחַקְלָאוּת רִגְשִׁית,הָעוֹלָם הָיָה

כְּשֶׁאֲנִי הוֹלֶכֶת לִישֹׁן, אֲנִי סוֹפֶרֶת כְּבָשִׂים קוֹפְצוֹת מֵעַל הַגָּדֵר, בּוֹרְחוֹת מֵהָעֵדֶר – רַק כָּכָה אֲנִי נִרְדֶּמֶת.

עִם אֱמוּנָה קַל יוֹתֵר לָשֵׂאת אֶת הַמְּצִיאוּת. כָּךְ גַּם עִם שֶׁקֶר עַצְמִי. מִכָּאן הַסָּפֵק שֶׁלִּי.