גבעול של אפונה
שֶׁמֶשׁ בִּנְדָנָהּ, וַאֲנִי גִּבְעוֹל שֶׁל אֲפוּנָה – תַּרְמִיל עַל שֶׁכֶם, גֶּשֶׁם, יוֹרֵד בְּלִי הֶרֶף וְתוֹהֶה עַל קַנְקַנָּה. (מתוך “קצרים”)
שֶׁמֶשׁ בִּנְדָנָהּ, וַאֲנִי גִּבְעוֹל שֶׁל אֲפוּנָה – תַּרְמִיל עַל שֶׁכֶם, גֶּשֶׁם, יוֹרֵד בְּלִי הֶרֶף וְתוֹהֶה עַל קַנְקַנָּה. (מתוך “קצרים”)
צִיַּרְתִּי שָׁמַיִם שְׁחֹרִים,כַּמָּה כּוֹכָבִים,יָרֵחַ חִוֵּר,וּשְׁלוֹשָׁה עוֹרְבִים עַל עָנָף בֶּחָצֵר.אַךְ אִיטָה אָמְרָה שֶׁחָסֵר קְצָת צְבָעִים,וְאוּלַי גַּם פְּרָחִים.אָז הוֹסַפְתִּי לָהּ נֵר, שֶׁרִצֵּדבְּשִׁבְעָה
גְּלוֹבָּלִיזַצְיָה עוֹשָׂה לִי בְּחִילָה וְשַׁעַר רִבִּית הוּא פּוֹרְטָל מַחֲלָה. כָּל הַמֶּלֶל הַזֶּה בָּעִתּוֹן עַל תַּקְצִיב, מְחָאָה, שׁוּק הָהוֹן – לֹא מַסְבִּיר לִי פָּנִים, לֹא
מַהוּ עֹשֶׁר – שֶׁיִּהְיֶה לְךָ לֹא פָּחוֹת מִמָּה שֶׁיֵּשׁ לַחֲבֵרְךָ. מַהוּ אֹשֶׁר – שֶׁיִּהְיֶה לַחֲבֵרְךָ לֹא פָּחוֹת מִמָּה שֶׁיֶּשׁ לְךָ.
אַרְכִימֶדֶס אָמַר שֶׁאִם תִּתְּנוּ לוֹ נְקֻדַּת מִשְׁעָן, הוּא יוּכַל לְהָזִיז אֶת הָעוֹלָם. אֲנִי לֹא אַרְכִימֶדֶס, אֲבָל אֲנִי יְכוֹלָה לְהָזִיז גַּרְגֵּר חוֹל אֶחָד קָטָן, וְהוּא בְּתוֹרוֹ
בָּא לִי לִהְיוֹת פִּיל גָּדוֹל, חָזָק וְקַלִּיל. כֵּן, רַבּוֹתַי, קַלִּיל (הַכֹּל יַחֲסִי בִּשְׁבִיל פִּיל). בָּא לִי לִהְיוֹת פִּיל כִּי יֵשׁ לוֹ כָּזֶה מִן
מָחָר יַפְלִיגוּ הַסְּפִינוֹת, אָז הֲכִי טוֹב עַכְשָׁו זֶה לָשִׁיר. מָחָר הָאָפֹר יַהֲפֹךְ לָבָן, אָז הֲכִי טוֹב עַכְשָׁו זֶה לָשִׁיר. אֶפְשָׁר לָרוּץ, אֶפְשָׁר לָשֶׁבֶת, אֶפְשָׁר לְהַפְנוֹת אֶת
יָרֵחַ, יָרֵחַ, הִסְתַּכֵּל עָלַי, הַכּוֹבַע שֶׁלִּי מִתְהַלֵּךְ בִּלְעָדַי! מִסְתּוֹבֵב בֵּין הַבְּרִיּוֹת, מִתְרוֹעֵעַ, וְאוּלַי זֶה חֲלוֹם, אַתָּה יוֹדֵעַ. הֵן זֶה כּוֹבַע אֶחָד, מִנִּי רַבִּים, מְקֻשָּׁט בְּנוֹצָה וְכוֹתֵב שִׁירִים. וְהוּא מַזְמִין