שְׁקָרִים
מְעִידִים עַל אֱמֶת.
אֱמֶת קְטַנָּה כָּזֹאת, לֹא אַבְּסוֹלוּטִית.
מַסֵּכָה מְּעִידָה עַל הַפְּנִים.
שְׁתִיקָה מְּעִידָה עַל מָה שֶׁלֹּא מְעִזִּים לוֹמַר.
קְשִׁיחוּת שֶׁל לוֹחֵם שֶׁנִּסְגַּר.
חֹסֶן שֶׁמֵּעִיד עַל כְּאֵב.
הִתְנַשְּׂאוּת שֶׁמַּחְבִּיאָה אֶת הַלֵּב.
הִצָּמְדוּת זֶה לָזוֹ בְּלִי מִלִּים,
בְּלִי תְּפִלִּין,
בְּלִי אַכְזָב.
הִצָּמְדוּת לְכָאן וְעַכְשָׁו
מְגַלָּה אֶת הַפַּחַד מִפְּנֵי הַמָּחָר,
מְאֻחָר… שַׁן בְּנִי, שַׁן בִּמְנוּחָה,
אִמָּא אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ.
צִבְעֵי הַסְוָאָה, הַשְׁוָאָה –
מִי יוֹתֵר, מִי פָּחוֹת
מִי סוֹפֵר?
כֵּן, שְׁקָרִים מְעִידִים עַל אֱמֶת.
אֱמֶת קְטַנָּה כָּזֹאת, לֹא אַבְּסוֹלוּטִית –
אֱמֶת שֶׁאֲנָשִׁים פָּשׁוּט צְמֵאִים לְאַהֲבָה.
