אֲנִי אוֹהֶבֶת
שִׁירִים פְּשׁוּטִים,
בְּלִי נַצְנַצִּים,
בְּלִי הַרְבֵּה רַעַשׁ.
לֹא מִפְגָּשִׁים עִם הָאוֹר,
וְלֹא חֲשֵׁכָה אֵינְסוֹפִית.
לֹא סִפּוּרֵי גְּבוּרָה
לַחְפֹּר בָּהֶם עַד דַּק
כְּאִלּוּ אֵין גְּבוּרָה בַּפַּשְׁטוּת –
לִהְיוֹת וְאָז לָמוּת.
אֲנִי אוֹהֶבֶת מַנְגּוֹ,
שִׁירִים שֶׁל נָעֳמִי שֶׁמֶר,
אֲנָשִׁים שֶׁמְּדַבְּרִים מֵהַלֵּב,
קְשִׁישָׁה שֶׁשָּׁרָה לִי קָלִינְקָה
וְעֵינֶיהָ נוֹצְצוֹת –
אִם לִנְצֹץ אָז בָּעֵינַיִם,
לֹא בַּחֲפָצִים.
זֶה כְּלָל בַּל יַעֲבֹר –
בֶּגֶד שֶׁהִתְבַּלָּה,
לְכָל סֶנְטִימֵטֶר בַּד יֵשׁ סֶנְטִימֵנְט,
וְעִם כָּזֶה אֵלֵמֵנְט אֲנִי לֹא מִתְוַכַּחַת,
רַק מִתְלַבֶּטֶת עִם עַצְמִי
בְּקוֹל רָם.
עַל מָה דִּבַּרְנוּ?
עַל פַּשְׁטוּת,
צִיּוּץ צִפּוֹרִים,
מְכוֹנִית שֶׁנּוֹסַעַת,
חֲבִיתָה לַבֵּן הָרָעֵב שֶׁלִּי
שֶׁהִתְעוֹרֵר עַכְשָׁו,
וְתַלְתַּלָּיו כְּמוֹ פְּקַעַת חוּטִים
שֶׁהִסְתַּבְּכָה לָהּ.
וּבִשְׁבִילִי, מָה?
רוֹצָה שֶׁיַּחֲזֹר הַקּוֹל,
שֶׁאוּכַל לָשִׁיר שִׁירִים פְּשׁוּטִים
וּלְזַיֵּף בְּכַוָּנָה,
כְּדֵי שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי
תַּעֲשֶׂה פַּרְצוּף שֶׁל מְבִינָה.