בְּתוֹר פּוֹלָנִיָּה
הָיִיתִי צְרִיכָה לְכַבּוֹת אֶת הָאוֹרוֹת,
לְסַדֵּר לִי כִּסֵּא לֹא-נוֹחַ בְּפִנַּת הַחֶדֶר,
לְהֵאָנַח בְּקוֹל,
וּלְהֵאָנַח שׁוּב לְמִקְרֶה שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ.
בְּתוֹר פּוֹלָנִיָּה
הָיִיתִי צְרִיכָה לִבְחֹר בָּרַע בְּמִעוּטוֹ,
וּלְהַרְחִיק אֶת הַטּוֹב כָל עוֹד נַפְשִׁי בִּי,
פֶּן לֹא תִּהְיֶה לִי סִבָּה לְהִתְלוֹנֵן וְאֶת מִי לְהַאֲשִׁים,
פֶּן לֹא אוּכַל לוֹמַר “אָמַרְתִּי לָכֶם!”
בְּתוֹר פּוֹלָנִיָּה
הָיִיתִי צְרִיכָה לְצַפּוֹת לַגָּרוּעַ מִכֹּל,
כְּדֵי לֹא לְהִתְאַכְזֵב כְּשֶׁהוּא יָבוֹא,
כְּדֵי שֶׁאוּכַל לוֹמַר שֶׁיָּדַעְתִּי
וְאָמַרְתִּי אֶת זֶה כָּל הַזְּמַן.
בְּתוֹר פּוֹלַנְיָה הָיִיתִי צְרִיכָה לְבַשֵּׁל (כֵּן, לְבַשֵּׁל) צִ’יפְּס,
לְכַבֵּס עוֹף,
לְמַלֵּא אֶת הַמְּזָוֶה בְּשִׁמּוּרִים וְשֶׁמֶן,
לְמַחְזֵר אֶת הַתֵּיוֹן שֶׁל הַבֹּקֶר לַבֹּקֶר הַבָּא
עַד שֶׁהוּא הוֹפֵךְ הוֹמֵאוֹפָּתִי.
כֵּן, אֲנִי מַכִּירָה אֶת הַמֻּנָּחִים,
אַתֶּם עִם הַשְּׁטוּיוֹת שֶׁלָּכֶם.
בְּתוֹר פּוֹלָנִיָּה
הָיִיתִי צְרִיכָה לְבַקֵּר כָּל יוֹם בְּקֻפַּת חוֹלִים,
שֶׁיַּעֲשׂוּ לִי אֶת כָּל הַבְּדִיקוֹת:
מָאמָא-גְרָפִיָּה, א.ק.ג, ק.ג.ב,
אֵקוֹ לֵב עֻבָּר (לְכוּ תֵּדְעוּ…)
אֶת הַקוּלוּלוּ-סְקוֹפִּיָה אֲנִי מַשְׁאִירָה לָעֵדָה שֶׁלָּכֶם.
בְּתוֹר פּוֹלָנִיָּה
הָיִיתִי צְרִיכָה לִפְתֹּחַ קְבוּצַת פָּקָה-פָּקָה-בּוּק
לְפּוֹלָנִיּוֹת בִּלְבַד.
חֲבֵרוֹת לֹא אֶצְלִי,
שֶׁיְּאָרְחוּ בְּעַצְמָן.
זוֹ לֹא קְבוּצַת תְּמִיכָה פֹּה,
אֲנִי לֹא פְּסִי-כו-לוֹ-גִית.
קְבוּצָה שֶׁלִּי לְבַד,
שֶׁאוּכַל לִסְפֹּר כְּבָשִׂים עַד שֶׁיַּגִּיעַ בֹּקֶר,
וְשׁוּב יַגִּיעַ לֵיל,
וּלְיֵלללל…
(מתוך “עשי לך חופש”)
