סוכת שלום

מִלְחָמָה זֶה מִשְׂחָק בִּילָדִים, שֶׁנִּגְמַר רַק כְּשֶׁהָאִמָּהוֹת הוֹפְכוֹת אֶת הַשֻּׁלְחָן. (מתוך הספר סוכת שלום)

הַמֶּלְצַר הָעֲרָבִי מְחַיֵּךְ – חִיּוּךְ נִכְלָם, שׁוֹאֵל. “זֶה לֹא אֲנִי, אַתְּ יוֹדַעַת”. “אֲנִי יוֹדַעַת”. “הַאִם אַתְּ רוֹאָה אוֹתִי אַחֶרֶת עַכְשָׁו?” “אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁכֵּן, זֶה בִּלְתִּי

בהשראת “הכבש השישה עשר” (יהונתן גפן) לִפְנֵי הַשֵּׁנָה אֲנִי סוֹפֶרֶת חַיּוֹת: אַיָּלוֹת רָצוֹת בָּאָחוּ צִי בַּרְבּוּנְיוֹת שֶׁנִּשְׁכָּחוּ גְּדִי לְלֹא חֲלֵב אִמּוֹ דֹּב עֲנָקהִיפּוֹפּוֹטָםוֹומְבָּטזַחַל מְיֻתָּםחֲמוֹר

לִפְנֵי הַשֵּׁנָה אֲנִי סוֹפֶרֶת יְרָקוֹת: אַסְפָּרָגוֹס, בְּרוֹקוֹלִי, גַּמְבָּה. וְאִם אֲנִי לֹא מוֹצֵאת – אָז דֻּבְדְּבָנִים. (מתוך הספר סוכת שלום)

אָח, לוּ הָיָה לִי בּוֹיְדֶּעם… הָיִיתִי מְסַדֶּרֶת שָׁם מַיִם, חֲטִיפִים וְשִׁמּוּרִים, וְגַם סִיר לַיְלָה. גַּם כָּרִית לְהַנִּיחַ עָלֶיהָ אֶת הָרֹאשׁ אוֹ לְחַבֵּק חָזָק. וְגַם שְׂמִיכָה. כָּכָה, רַק

בְּיַלְדוּתִי הָלַכְתִּי עִם מַרְאָה כְּלַפֵּי הַתִּקְרָה, וְתִרְגַּלְתִּי עוֹלָם הָפוּךְ, כָּכָה שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת – זוֹ לֹא אַתְּ שֶׁהֲפוּכָה, זֶה הָעוֹלָם. (מתוך הספר סוכת שלום)

לִשְׁאֹף וְאַחַר כָּךְ לִנְשֹׁף לָצֵאת מֵהַמִּטָּה רֶגֶל אַחַר רֶגֶל לְצַחְצֵחַ שִׁנַּיִם לָנוּחַ קְצָת לִשְׁתּוֹת מַשֶּׁהוּלָנוּחַ קְצָתלְהִסְתַּכֵּל מֵהַחַלּוֹןלִרְאוֹת עֵצִים, שָׁמַיִם, צִפּוֹרִיםלָנוּחַ קְצָת לָתֵת חִבּוּק לְמִישֶׁהוּלָנוּחַ קְצָת

הִנֵּה, מִלָּה שֶׁל חָתוּל…  תֵּשַׁע נְשָׁמוֹת – עָלַי. מְיַלֵּל וּמְיַלֵּל, דּוֹרֵשׁ תְּשׁוּבוֹת. לְפָחוֹת מִישֶׁהוּ פֹּה דּוֹרֵשׁ תְּשׁוּבוֹת. (מתוך הספר סוכת שלום)

חֲתוּלִים מְיַלְּלִים, וַאֲנִי שׁוֹאֶלֶת אוֹתָם: “מָה קָרָה?” וְהֵם עוֹנִים: “הַיְּלָדִים – הֵם רוֹצִים הַבַּיְתָה”. (מתוך הספר סוכת שלום)

זֶה שֶׁכָּתַב אֶת כִּפָּה אֲדֻמָּה, הוּא הָאַחְרַאי לְכָךְ שֶׁהַזְּאֵב טָרַף וְהַצַּיָּד רָדַף. לֹא מְשַׁנָּה הָרֵזוֹלוּצְיָה וְאֵיךְ הִתְגַּלְגֵּל הַסִּפּוּר בָּאֵבוֹלוּצְיָה. זֶה שֶׁכָּתַב אֶת כִּפָּה אֲדֻמָּה, הוּא הָאַחְרַאי לְכָךְ שֶׁיֵּשׁ סִפּוּר.