מה שטוב בכתיבה
מָה שֶׁטּוֹב בִּכְתִיבָה, זֶה שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה לִבְרֹא עוֹלָם. אֲנִי יְכוֹלָה לִהְיוֹת מִי שֶׁאֲנִי רוֹצָה, אֲפִלּוּ הַיְדִי בַּת הֶהָרִים – מְקַפֶּצֶת בְּחִנָּנִיּוּת,מוֹצִיאָה לָשׁוֹן.אֲנִי יְכוֹלָה גַּם […]
מָה שֶׁטּוֹב בִּכְתִיבָה, זֶה שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה לִבְרֹא עוֹלָם. אֲנִי יְכוֹלָה לִהְיוֹת מִי שֶׁאֲנִי רוֹצָה, אֲפִלּוּ הַיְדִי בַּת הֶהָרִים – מְקַפֶּצֶת בְּחִנָּנִיּוּת,מוֹצִיאָה לָשׁוֹן.אֲנִי יְכוֹלָה גַּם […]
הַשֵּׁיְק שֶׁלִּי הוּא כְּמוֹ סוּפַת טוֹרְנָדוֹ, אוֹ כְּמוֹ חִבּוּק שֶׁל אִמָּא – כָּל דָּבָר דּוֹמֵם אוֹ זָז נִכְנָס אֶל שֵּׁיְקִי פְּנִימָה: בָּנָנָה דְּבַשׁ, תּוֹלַעַת שֶׁל
[1] “אֶתֵּן לָךְ תַּפּוּחַ” אָמַר נָחָשׁ, וְהִיא שָׁרָה לוֹ כָּל כָּךְ יָפֶה, כָּל כָּךְ יָפָה. נוֹגֶסֶת בַּפִּתּוּי. “הֲתָבוֹאִי?” שָׁאַל. “עַל גְּחוֹנְךָ” עָנְתָה. [2]אֵיפֹה גָּרָה עֵדֶן?רְחוֹב הַחֲצָבִיםפִּנַּת יָרֵחַ,צִפּוֹרִים שָׁרוֹתוּמַלְאָכִים,קוֹמָה שָׁלוֹשׁאֵין
“בְּגִילִי הַמֻּפְלָג”, אוֹמֶרֶת אִמִּי, “כְּבָר רָאִיתִי הַכֹּל. לֹא אִכְפַּת לִי לְהַפְלִיג לִמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים,אֲפִלּוּ לִרְאוֹת חַיְזָרִים. זֶה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאֲנַחְנוּ לְבַד בָּעוֹלָם”, הִיא אוֹמֶרֶת. וּמָה אֲנִי, הַקְּטַנָּה, כְּבָר יְכוֹלָה
הַכֹּל הוּא עוֹשֶׂה בַּבַּיִת הַזֶּה! וְאֶת הַכֹּל הוּא עוֹשֶׂה בִּשְׁבִילִי. גַּם אֶת הַגּ’וּק הוּא מְנַטְרֵל בִּשְׁבִילִי, אֲבָל לְאַט. קֹדֶם שׁוֹתֶה מַיִם, אַחַר כָּךְ נָח, אַחַר כָּךְ
מָצָאתִי צַעַר גָּדֵל עַל אַדְמָתִי. דִּמְמַת עֲשָׂבִים רַכִּים לֹא תְּנֻחַם. שְׁתִיקוֹת מְלַחֲכוֹת אֶת אֲבָנַי. סִסְמָאוֹת נִשְׁחֲקוּ.
אֵין קְצֵה חוּט בְּלִי חוּט. לִתְפֹּר זוֹ אָמָּנוּת שֶׁמְּחַבֶּרֶת בֵּין אֶתְמוֹל לְמָחֳרָתַיִם. אֵין הוֹוֶה לְבַד מַחְזִיק שָׁמַיִם.
אֲנִי לֹא מְשׁוֹרֶרֶת. אֲנִי מְשַׁחְרֶרֶת מִלִּים שֶׁנֶּחְטְפוּ,וּמְשַׁחְרֶרֶת לָהֶן אֲוִירכְּדֵי שֶׁנּוּכַל לִנְשֹׁם בֵּין מִלָּה לְמִלָּה.
לִחְיוֹת זֶה לְסַפֵּר עַל זֶה. לְסַפֵּר עַל צִיּוּץ צִפּוֹרִים, עַל עָסִיס אֲבַטִּיחַ, עַל כְּאֵב בֶּחָזֶה, עַל בְּדִידוּת. לִשְׁמֹר אֶת הַכֹּל לְעַצְמֵךְ – זֶה לָמוּת.