לו ידעתי
לוּ יָדַעְתִּי אֶת כָּל שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדַעַת, לוּ הָיוּ לִי אֶת כָּל הַתְּשׁוּבוֹת – הָיִיתִי פּוֹסֶקֶת מִלֶּכֶת. הָיִיתִי כְּשָׁעוֹן הַמְּבַטֵּל זְמַנּוֹ לָרִיק וּמְחוֹגָיו יְשָׁנִים כַּפִּיּוֹת.
לוּ יָדַעְתִּי אֶת כָּל שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדַעַת, לוּ הָיוּ לִי אֶת כָּל הַתְּשׁוּבוֹת – הָיִיתִי פּוֹסֶקֶת מִלֶּכֶת. הָיִיתִי כְּשָׁעוֹן הַמְּבַטֵּל זְמַנּוֹ לָרִיק וּמְחוֹגָיו יְשָׁנִים כַּפִּיּוֹת.
וְהִנֵּה הֻשְׁבְּעָה מֶמְשָׁלָה. עִם שָׂרָה לְקִדּוּם וְהַשַּׂר לִמְאוּם, עִם שָׂרָה לְשִׁתּוּף וְהַשַּׂר לְלִטּוּף, עִם שַׂר לְהַשְׂכָּלַת הַמַּיִם הַגְּבוֹהִים וְשָׂרָה לַהֲפָצַת שְׁמוּעוֹת, עִם שַׂר הַמְּקַשֵּׁר בֵּין הַטּוֹסְט לַטּוֹסְטֵר
כְּשֶׁהַיָּמִין מְפַחֵד לְהַפְסִיד וְהַשְּׂמֹאל מְפַחֵד לְנַצֵּחַ, רֹהַ”מ יוֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ לָבֶטַח. בְּחִירוֹת הֵם רוֹצִים וְדוֹרְכִים בְּלִי מֵשִׂים עַל קְשִׁישָׁה, אוֹ נָכֶה, אוֹ מִעוּט שֶׁמּוֹחֶה. מֵרֹב הָ”אֲנִי” כְּבָר
הֵם אוֹמְרִים שֶׁאֵין אַהֲבָה בְּשִׁירַי, רַק עֶצֶב. הֵם אוֹמְרִים שֶׁאֵין תְּשׁוּקָה בְּחַיַּי, רַק חוֹמוֹת, וְעֵינַי מִתְמַלְּאוֹת בִּדְמָעוֹת. מַרְגִּישָׁה חֲשׂוּפָה בִּגְלַל הַמִּלִּים שֶׁלֹּא חָשַׂפְתִּי. שְׁתִיקָה הִיא הַשִּׁיר שֶׁלֹּא כָּתַבְתִּי.
כִּיפּוּרוֹלֶּדֶת. יָצָא לִי דַּאבֶּל בְּחֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ – נִצַּחְתִּי. וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּךְ, הִכְרַזְתִּי עַל שִׁחְרוּר: “לְכִי נֶפֶשׁ לִנְפֹּשׁ לָךְ”.
הַשֶּׁמֶשׁ תִּזְרַח וְתִשְׁקַע אַחַר כָּךְ כְּמוֹ בְּכָל יוֹם. בַּבֹּקֶר תָּקוּם וּבַלַּיְלָה תִּישַׁן וְתַחֲלֹם. יְלָדִים יִצְחֲקוּ,וְזַמֶּרֶת תָּשִׁירעַל מָוֶת בְּיוֹם בָּהִיר. יִהְיֶה בְּסֵדֶר, אִם זֶה בְּסֵדֶר שֶׁיֵּשׁ עוֹד
אַל תְּקַטְלֵג אֶת אוֹלֶג. קַטְלֵג אֶת הַשְּׁאָר, הַשְּׁאָר לֹא חָשׁוּב. אֲבָל אוֹלֶג? הָעוֹלָם עָגֹל וַאֲנַחְנוּ כָּל כָּךְ מְרֻבָּעִים.הָעוֹלָם בַּחוּץ וַאֲנַחְנוּ בִּפְנִים,כְּלוּאִים בֵּין צַלְעוֹת
תֵּן לִי אֶת הָאֹמֶץ לְהַאֲמִין בְּעַצְמִי, שֶׁגַּם אִם אֶפֹּל אָקוּם וְאַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת. תֵּן לִי אֶת הָאֹמֶץלְהָעֵז לִצְלֹל,לַמָּקוֹם הַנָּמוּךְ בְּיוֹתֵרמִמֶּנּוּ אֶפְשָׁר רַק לִצְמֹחַ. וּכְשֶׁאֶפְרֹשׁ
שׁוֹטֶפֶת אֶת הָאֹרֶז וּמְסַנֶּנֶת,שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים. שָׂמָה קְצָת שֶׁמֶן, מֶלַח וּמַיִם רוֹתְחִים. מְכַסָּה אֶת הַסִּיר וּמְחַכָּה. עַד שֶׁהָאֹרֶז יִהְיֶה מוּכָן מַעֲבִירָה אֶת עַצְמִי לְמַצַּב טִיסָה, וְלֹא
שְׁתִיקָה הִיא שִׁיר שֶׁלֹּא נִכְתַּב, הִיא אֶרֶץ בְּלִי תּוֹשָׁב, הִיא מוּזָה בְּלִי הַיָּד שֶׁמְּעַצֶּבֶת בֶּחָלָל, הִיא לֹא תַּגְבִּיהַּ עוּף אַךְ יֵשׁ לָהּ פּוֹטֶנְצְיָאל. שְׁתִיקָה הִיא