סופרת כבשים
כְּשֶׁאֲנִי הוֹלֶכֶת לִישֹׁן, אֲנִי סוֹפֶרֶת כְּבָשִׂים קוֹפְצוֹת מֵעַל הַגָּדֵר, בּוֹרְחוֹת מֵהָעֵדֶר – רַק כָּכָה אֲנִי נִרְדֶּמֶת.
כְּשֶׁאֲנִי הוֹלֶכֶת לִישֹׁן, אֲנִי סוֹפֶרֶת כְּבָשִׂים קוֹפְצוֹת מֵעַל הַגָּדֵר, בּוֹרְחוֹת מֵהָעֵדֶר – רַק כָּכָה אֲנִי נִרְדֶּמֶת.
עִם אֱמוּנָה קַל יוֹתֵר לָשֵׂאת אֶת הַמְּצִיאוּת. כָּךְ גַּם עִם שֶׁקֶר עַצְמִי. מִכָּאן הַסָּפֵק שֶׁלִּי.
אֲנִי פּוֹסַעַת בַּמָּבוֹךְ. הַדֶּרֶךְ הַיְּחִידָה לִצְלֹחַ אֶת הַמָּבוֹךְ הִיא לָלֶכֶת, וּבְכָל פַּעַם כְּשֶׁאֲנִי מַגִּיעָה לְמָבוֹי סָתוּם, לְשַׁנּוֹת כִּוּוּן. הַמָּבוֹךְ הָיָה כָּאן לְפָנַי. הוּא בָּחַר אוֹתִי. בַּמֶּה אֲנִי
כְּשֶׁמַּגִּיעַ צוּנָאמִי שֶׁל הַפְחָדוֹת, אֲנִי עוֹלָה לְמַעְלָה, הַרְחֵק מֵהַגַּלִּים, וְשָׁם – אֲנִי מוּגֶנֶת.
(א) הַסּוֹד שֶׁל הָאוֹפְּטִימִיִּים הוּא לָשִׁיר. לָשִׁיר זֶה פָּשׁוּט וְקַל, וְאִם הוֹלֵךְ הַקּוֹל… אֶפְשָׁר לִרְקֹד. גַּם זֶה עוֹבֵד בְּדֶרֶךְ כְּלָל. (ב) אֲנִי אוֹפְּטִימִית כִּי קָשֶׁה
שָׁלוֹם לָכֶם קָהָל, אֲנִי הַפּוֹטֶנְצְיָאל הַמְּבֻזְבָּז. כָּךְ כָּתוּב לִי עַל הַמֵּצַח – פּ וֹ טֶ נְ צְ יָ א ל כַּמָּה חֲבָל… אַתְּ כְּמוֹ חֲנוּת יָפָה, שֶׁאִישׁ
אַחֲרֵי מוֹתִי נִשְׁלַחְתִּי אֶל הַגֵּיהִנֹּם. הַקְשִׁיבוּ לָמָּה – מַצְפּוּנִי יִסֵּר אוֹתִי… אֵינְכֶם יוֹדְעִים עַד כַּמָּה! וְאַל תַּטִּיפוּ לִי מוּסָר עַל עִנְיְנֵי עָבָר שֶׁיֵּשׁ לִזְנֹחַ וְכֻלֵּי. אֵינְכֶם יוֹדְעִים כּוֹחוֹשֶׁל
הוּא וַאֲנִי לְגַמְרֵי שׁוֹנִים, הֱיִיתֶם מַאֲמִינִים? אֲנִי לֹא שָׂמָה לֵב לַתַּאֲרִיכִים וְהוּא תָּמִיד זוֹכֵר. הוּא שָׂם לֵב לְכָל פְּרָט וַאֲנִי לֹא זִהִיתִי שֶׁהִסְתַּפֵּר. רַק כְּשֶׁהוּא
כָּל הָרַעֲיוֹן בְּמָבוֹךְ הוּא לֹא לָדַעַת. רַק בְּדִיעֲבַד, כְּשֶׁאֲנִי מְחַבֶּרֶת נְקֻדּוֹת לְאָחוֹר – אֲנִי מְגַלָּה אֶת דַּרְכִּי. אִם הָיִיתִי יוֹדַעַת מֵרֹאשׁ אֶת כָּל הַדְּרָכִים בַּמָּבוֹךְ,הָיִיתִי בּוֹחֶרֶת
עֵץ שֶׁנּוֹפֵל בַּיַּעַר וְאֵין מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ, תַּכְלִיתוֹ לִהְיוֹת עֵץ שֶׁנּוֹפֵל בַּיַּעַר וְאֵין מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ.