שירים ללא ספר

לְנֹכַח הַמַּצָּב, אָמַרְתִּי לַחֲתוּלֵי הָרְחוֹב שֶׁהִתְרַבּוּ לָאַחֲרוֹנָה בְּקֶצֶב מְעוֹרֵר דְּאָגָה: “עֲלֵיכֶם לַעֲבֹר לְסוֹמַלְיָה”. כָּךְ אָמַרְתִּי לָהֶם בְּלִבִּי, כָּךְ רָצִיתִי. אַךְ אֵלּוּ חֲתוּלִים, אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר אִתָּם בַּהִגָּיוֹן. בְּלֵית […]

[1] יֵשׁ כְּאֵב קוֹלֶקְטִיבִישֶׁאֲנָשִׁים מְאַמְּצִים אוֹתוֹ כְּצַו חֶבְרָתִי – הַעְתֵּק-הַדְבֵּק,נִתָּן לְזַהוֹתוֹ בַּאֲרֶשֶׁת הַפָּנִים.מִתַּחַת לָאֲרֶשֶׁת יֵשׁ כְּאֵב פְּרָטִי שֶׁקוֹרְאִים לוֹ אִישִׁיּוּת. וּמִתַּחְתָּיו –סְפוֹגִית נְחָלִים. [2] סְפוֹגִית נְחָלִים הִיא יְצוּרִית קְטַנָּה

זָרַקְתִּי מִלּוֹתַי עַל הָאָרֶץ, כְּמוֹ דּוּקִים. מִלִּים צִבְעוֹנִיּוֹת, חַדּוֹת, עִם הַרְבֵּה כַּוָּנָה. בָּאָה הָרוּחַ וְחָרְצָה בָּהֶן שְׁבִילִים. בִּתִּי הִתְבּוֹנְנָה וְאָמְרָה – אִמָּא, יָצָא לָךְ שִׁיר.

שְׁנֵי פַּסִּים כְּחֻלִּים עַל בַּד לָבָן – יְצָאתֶם חִיּוּבִיִּים לְעַצְמָאוּת. דִּגְלוֹנִים, תִּפְסוּ מְקוֹמוֹת, קָדִימָה, צְעַד! שְׂמֹאל, יָמִין, שְׂמֹאל…צוֹעֲדִים עַל אֲוִיר בְּתוֹךְ עָנָן סָמִיךְ שֶׁל כִּשּׁוּף.כְּשֶׁיָּבִינוּ זֹאת, יִפְּלוּ כְּמוֹ

אַפְּלָטוֹן אָמַר שֶׁבַּמְּדִינָה הָאִידֵאָלִית אֵין מְשׁוֹרְרִים, כִּי הֵם חַקְיָנִים שֶׁל חַקְיָנִים. פְרוֹיְד אָמַר שֶׁלְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ, הוּא מְגַלֶּה שֶׁמְּשׁוֹרֵר הָלַךְ שָׁם לְפָנָיו.וַאֲנִי אוֹמֶרֶתשֶׁשְּׁנֵיהֶם אָמְרוּ שִׁירָה.

אֲנִי מַעֲנִיקָה בָּזֹאת אִשּׁוּר לִשְׂמֹחַ לַיְּלָדִים – כִּי יְלָדִים לֹא צְרִיכִים לִגְדֹּל עֲצוּבִים. וְלַזְּקֵנִים – כִּי זְקֵנִים לֹא צְרִיכִים לָמוּת עֲצוּבִים.וְכָךְ גַּם חוֹלִים סוֹפָנִיִּים –מִצְוָה לְשַׂמֵּחַ

אָמַר הֶעָלֶה:אֵינִי יָכוֹל לְשַׁנּוֹת אֶת הָעֵץ, אֲנִי יָכוֹל לְשַׁנּוֹת רַק אֶת עַצְמִי. אֲנִי יָכוֹל לְשַׁנּוֹת אֶת הָאֲחִיזָה שֶׁלִּי, אֲנִי יָכוֹל

רְאִי – עֵץ הַתַּפּוּחַ פּוֹרֵחַ! פְּרָחָיו הַלְּבָנִים-וְרֻדִּים מְעִידִים שֶׁאָבִיב. הַדְּרוֹרִים לֹא חָדְלוּ לְצַיֵּץ בְּשִׂמְחָה, כְּאִלּוּ… אַתְּ יוֹדַעַת… עוֹד מְעַט חָלְפוּ שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים מִפְּרֹץ – וְאַתְּ לֹא

בִּשְׁבִיל לִפְתֹּר אֶת הַסִּכְסוּךְשֶׁלִּי עִם עַצְמִי,אֲנִי צְרִיכָה לָלֶכֶת בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה.

נִתְקַעְתִּי בִּיצִיאַת מִצְרַיִם עִם לַחְמָא עַנְיָא.וְאִם אַתֶּם מִתְעַנְיְנָא – אֲנִי כִּמְעַט וּמִתְבַּיְּשָׁא לוֹמַר שֶׁנִּתְקַעְתִּי בַּמִּדְבָּר. וּבְנִסְיוֹנִי לְהֵחָלֵץ מֵהַשְּׂלָו וּמֵהַמָּן, מִתְבַּיְּשָׁא אֲנִי עַד כְּלוֹתלְגַלּוֹת שֶׁנִּתְקַעְתִּי בְּשׁוּשָׁן.רַחֲמָנָא