שם המחבר: נירה יקואל

וְאוּלַי בְּגִידָה הִיא שָׁם לְמַעְלָה בַּמְּרוֹמִים. הֵן לֹא יוּכַל לוֹמַר שֶׁלֹּא יָדַע, שֶׁאֵין לוֹ מוֹדִיעִין, הֲרֵי הַכֹּל צָפוּי וְהָרְשׁוּת – מִי נְתָנָהּ? (מתוך הספר סוכת שלום)

בהשראת “ואלס להגנת הצומח” (נעמי שמר) וּבְצָהֳרֵי הַיּוֹם הָיוּ מַחְסוֹמִים בְּכָל מָקוֹם, שֶׁהָרֹעַ לֹא יִזְלֹג הַחוּצָה. שֶׁיִּתְמַקֵּד בָּעוֹטֵף, “חוֹטֵף, קוֹטֵף,קוֹלֵעַ לוֹ זֵר.לוּ הָיוּ לִי

גרסה מחודשת ל”תוצרת הארץ” (נתן אלתרמן, שם טוב לוי) “אִם כָּבֵד לְבַבְכֶם כָּעוֹפֶרֶת, אִם אֲבֵלָה בְּגוּפְכֶם הַנְּשָׁמָה, הַאֲזִינוּ לְשִׁיר הַתּוֹצֶרֶת, שָׁאֲבוּ מִתּוֹכוֹ נֶחָמָה. זֶה

פּוּ הַדֹּב הָיָה אוֹמֵר שֶׁכָּל מָה שֶׁנָּחוּץ עַכְשָׁו זֶה דְּבַשׁ. דְּבַשׁ מְחַדֵּד אֶת הַשֵּׂכֶל, מְרַפֵּד אֶת הַקֵּבָה, וּמְאַחֵד אֶת הַכַּפִּית עִם הַצִּנְצֶנֶת. (מתוך הספר סוכת שלום)

נִטְרְפוּ לִי הַקְּלָפִים בְּבַת אַחַת! חָשַׁבְתִּי שֶׁהָעוֹלָם יִתְפָּרֵק לְאִטּוֹ, בְּרֹגַע. סוֹף עִידָן הַתְּמִימוּת. הָעוֹלָם יִתְפָּרֵק אֵיךְ שֶׁבָּא לוֹ, זוֹ הַדֶּרֶךְ הַיְּחִידָה לְיַצֵּר קוֹמְפּוֹסְט. (מתוך הספר סוכת שלום)

מִלְחָמָה זֶה מִשְׂחָק בִּילָדִים, שֶׁנִּגְמַר רַק כְּשֶׁהָאִמָּהוֹת הוֹפְכוֹת אֶת הַשֻּׁלְחָן. (מתוך הספר סוכת שלום)

הַמֶּלְצַר הָעֲרָבִי מְחַיֵּךְ – חִיּוּךְ נִכְלָם, שׁוֹאֵל. “זֶה לֹא אֲנִי, אַתְּ יוֹדַעַת”. “אֲנִי יוֹדַעַת”. “הַאִם אַתְּ רוֹאָה אוֹתִי אַחֶרֶת עַכְשָׁו?” “אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁכֵּן, זֶה בִּלְתִּי

בהשראת “הכבש השישה עשר” (יהונתן גפן) לִפְנֵי הַשֵּׁנָה אֲנִי סוֹפֶרֶת חַיּוֹת: אַיָּלוֹת רָצוֹת בָּאָחוּ צִי בַּרְבּוּנְיוֹת שֶׁנִּשְׁכָּחוּ גְּדִי לְלֹא חֲלֵב אִמּוֹ דֹּב עֲנָקהִיפּוֹפּוֹטָםוֹומְבָּטזַחַל מְיֻתָּםחֲמוֹר

לִפְנֵי הַשֵּׁנָה אֲנִי סוֹפֶרֶת יְרָקוֹת: אַסְפָּרָגוֹס, בְּרוֹקוֹלִי, גַּמְבָּה. וְאִם אֲנִי לֹא מוֹצֵאת – אָז דֻּבְדְּבָנִים. (מתוך הספר סוכת שלום)

אָח, לוּ הָיָה לִי בּוֹיְדֶּעם… הָיִיתִי מְסַדֶּרֶת שָׁם מַיִם, חֲטִיפִים וְשִׁמּוּרִים, וְגַם סִיר לַיְלָה. גַּם כָּרִית לְהַנִּיחַ עָלֶיהָ אֶת הָרֹאשׁ אוֹ לְחַבֵּק חָזָק. וְגַם שְׂמִיכָה. כָּכָה, רַק