שם המחבר: נירה יקואל

יֵשׁ אֲבָנִים שֶׁלֹּא אִכְפַּת לָהֶן מִכְּלוּם. סְתָם נָחוֹת לָהֶן כְּמוֹ זְקֵנוֹת בְּנוֹת מֵאָה שֶׁכְּבָר רָאוּ הַכֹּל. וְאוּלַי הֵן בֶּאֱמֶת רָאוּ הַכֹּל

גֵּרַשְׁתִּי הַיּוֹם עֲלֵי שַׁלֶּכֶת. נִקִּיתִי אוֹתָם מִמִּפְתָּנִי. הֵם הִתְרַפְּקוּ מִדַּי, הֵם הִתְקָרְבוּ מִדַּי. לֹא עוֹד שַׁלֶּכֶת! דַּי.

אַל תִּתְּנִי לְסִבּוּבֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ לִקְבֹּעַ לָךְ תַּ’גִּיל – אֲנִי מְנַסָּה, שׁוּב, בְּהוּמוֹר, לְהַשְׁחִיל אֵיזֶה תַּרְגִּיל. וְהִיא עוֹנָה: אֲבָל הַגּוּף, אֵינוֹ כְּמוֹ שֶׁהָיָה רָגִיל, וּמַחְשָׁבוֹת עַל

הִתְיַבֵּשׁ קֻלְמוֹסִי.הִגִּיעָה עֵת לְהָשִׁיב מִלּוֹתַי. לֹא דַּי? לֹא דַּי??? הֵן מִתְגַּעְגְּעוֹת הַבַּיְתָה – לַפֶּרַח, לַשֶּׁמֶשׁ, לְאוֹר! רוֹצוֹת לַחְזֹר לַנְּמָלִים הַקְּטַנּוֹת שֶׁסּוֹחֲבוֹת מַשָּׂאָן,לְעֵינַי שֶׁנּוֹשְׂאוֹת סִפּוּרָן,לְצִיּוּץ הַדְּרוֹרִים, לְרֵיחוֹת

חֲסִידָה נוֹדֶדֶת עִם שְׁתֵּי רַגְלַיִם, אֲבָל עוֹמֶדֶת רַק עַל רֶגֶל אַחַת. שֶׁלֹּא נַחְשֹׁב שֶׁהִיא בָּאָה לְהִשְׁתַּקֵּעַ. כָּכָה גַּם הַשְּׁפִיּוּת שֶׁלִּי…

אִם זֶה נִרְאֶה כְּמוֹ בַּרְוָז, הוֹלֵךְ כְּמוֹ בַּרְוָז, וּמְגַעְגֵּעַ כְּמוֹ בַּרְוָז – אָז… צַר לִי, אֲבָל אָסוּר לְהַגִּיד בַּרְוָז.

קוֹפֵאת. בְּלִי לִנְשֹׁם בְּלִי לִחְיוֹת בְּלִי לִהְיוֹת מִבַּחוּץ לֹא רוֹאִים דָּבָר. זֶה לֹא שֶׁאֵין שָׁם מַיִם, זֶה רַק מַצַּב צְבִירָה אַחֵר, אֲבָל מָה אַתֶּם מְבִינִים בְּקֶרַח?!  כֻּלִּי מַיִם.

אֲנִי קָמָה וְצוֹעֶדֶת לְאִטִּי. כְּמוֹ הַצִּפּוֹרִים, כְּמוֹ הַחֲתוּלִים, כְּמוֹ הַשָּׁמַיִם. וְכָל צַעַד בִּי חַי. כָּל צַעַד.