שם המחבר: נירה יקואל

זֶה שֶׁאֲנִי פּוֹחֶדֶת מֵהַחֹשֶׁךְ, לֹא אוֹמֵר שֶׁהַחַיִּים צוֹמְחִים מִתַּחַת לַפָּנָס. אָז אֲנִי אוֹזֶרֶת אֹמֶץ וְהוֹלֶכֶת בַּחֲשֵׁכָה. לִפְעָמִים אֲנִי דּוֹרֶכֶת עַל מַשֶּׁהוּ,לִפְעָמִים נוֹפֶלֶת עַל הָאַף,וְלִפְעָמִים […]

לֹא שַׂמְתִּי לֵב. לֹא רָאִיתִי אֶת הַמְּכוֹנִית… אֵיךְ אֶפְשָׁר לֹא לִרְאוֹת מְכוֹנִית??! הִנֵּה, אֶפְשָׁר. אָז נִכְנַסְתִּי בָּהּ. כֵּן, כָּכָה – עִם הַבֶּרֶךְ… כֵּן, זוֹ הָיְתָה מְכוֹנִית

לֹא סְתָם אוֹפַנַּיִם, אוֹפַנֵּי הָרִים! וְעַל הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אֲנִי רוֹכֶבֶת כְּאִלּוּ גַּם לִי יֵשׁ כִּשָּׁרוֹן מִלֵּדָה. כָּכָה, עַד הַגִּבְעָה. כֻּלָּה גִּבְעָה קְטַנָּה, פִּצְפּוֹנָה, תֵּל…לֹא תַּגִּידוּ הַר.וְאֵלּוּ

כָּל אַחַת יְכוֹלָה לְנַגֵּן לֹא בַּפִילָה מוֹרְנִינְג אוּלַי… שָׁם דָּרוּשׁ דִּיּוּק מוֹפְתִי וְחוּשׁ חִשְׁחוּשׁ, אֲבָל אֶצְלִי עַל הַפְּסַנְתֵּר אֶפְשָׁר לָצֵאת מֵהַגָּדֵרוּלְאַלְתֵּר,בְּלִי סֻלָּמוֹת וַחֲבָלִים –צְלִילִים קָשִׁים,צְלִילִים

קִפּוֹד זוֹ חַיָּה מְשֻׁנָּה – חֲמִידוּת אֵינְסוֹפִית עִם קוֹצִים. אֲנִי לֹא קִפּוֹד, אֲבָל גַּם אֲנִי חַיָּה מְשֻׁנָּה, וְגַם לִי יֵשׁ קוֹצִים.

[1] אָח, בְּאֵר שֶׁבַע… הָעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָהּ בְּחֹם. זֶה לֹא סְתָם חֹם, אֵלּוּ הַמַּעֲלוֹת שֶׁלָּהּ!  [2] “אֲנִי הוֹלֵךְ הַבַּיִת”,הָיוּ אוֹמְרִים הַיְּלָדִיםכְּשֶׁאִמָּא הָיְתָה קוֹרֵאת לָהֶםמֵהַחַלּוֹן.הַיּוֹם, נַעֲנֵיתִי

זוֹכֶרֶת? אֵיךְ הָיִינוּ קוֹטְפוֹת פֶּרַח דִּיכוֹטוֹמִי בְּשׁוּלֵי הַדֶּרֶךְ? אוֹהֶבֶת, לֹא אוֹהֶבֶת, אוֹהֶבֶת, לֹא אוֹהֶבֶת…

תְּרִיסַי הָעֲצוּמִים עֲצוּמִים.דַּלְתִּי הַיְּשָׁנָה יְשֵׁנָה. וְהִנֵּה אֲנִי יוֹצֵאת לָרְחוֹב, לִפְנֵי שֶׁהַמַּיְנְד יָשִׂים לֵב וִיגַיֵּס אֶת תֵּרוּצָיו. הַיָּרֵחַ הִשְׁתַּנָּה מְעַטמֵאָז שִׂיחָתֵנוּ הָאַחֲרוֹנָה.