חוֹלֵץ הַזָּקֵן נַעֲלָיו,
פּוֹשֵׁט בְּגָדָיו
עַד הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶם,
נֶעֱמָד מוּל הַמַּרְאָה –
מַבִּיט בְּכָל קֶמֶט,
כָּל דִּבְלוּל,
כָּל קֶפֶל עוֹר,
כָּל עֶצֶם גְּרוּמָה,
כָּל שׁוּמָה.
מַבִּיט גַּם בּוֹ.
חִיּוּכוֹ נִפְרַשׂ עַל פָּנָיו
וּמִתְכַּוֵּץ בְּאַחַת.
הַצַּד שֶׁלָּהּ בַּמִּטָּה,
אֵין בּוֹ אוֹתָהּ.
אֲפִלּוּ לֹא נִיחוֹחַ.
הוּא לֹא בָּכָה, רַק כָּשַׁל.
כִּבְכָל יוֹם
בּוֹחֵן הַזָּקֵן אֶת גּוּפוֹ –
כָּל קֶמֶט,
כָּל דִּבְלוּל,
כָּל קֶפֶל עוֹר,
כָּל עֶצֶם גְּרוּמָה,
כָּל שׁוּמָה.
הוּא מַכִּיר אֶת כֻּלָּם.
דָּבָר לֹא הִשְׁתַּנָּה מֵאֶמֶשׁ.
אָז אֵיךְ?
אֵיךְ קָפְצָה עָלָיו הַזִּקְנָה?
וְאוּלַי דַּוְקָא בִּגְלַל זֶה.
דַּוְקָא בִּגְלַל זֶה.
