כְּשֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת שֶׁהָרִצְפָּה עֲקֻמָּה,
אַל תַּגִּיד לִי לְכַבּוֹת אוֹתָהּ וּלְהַדְלִיק מֵחָדָשׁ.
גַּם לֹא לַעֲשׂוֹת undo אוֹ delete.
אַל תִּשְׁלַח לִי מַאֲמָר שֶׁקָּרָאתָ
עִם סִמּוּכִין לַמָּקוֹר.
גַּם בְּדִיקַת רְאִיָּה לֹא תַּעֲזֹר.
וְלֹא, זוֹ לֹא רְעִידַת אֲדָמָה, נוּ מָה…
שָׁטִיחַ לֹא יְכַסֶּה אָז אַל תְּנַסֶּה.
וּבֶטַח שֶׁלֹּא יַעֲזֹר לְהָרִים עַכְשָׁו
אֶת כָּל הַמִּרְצָפוֹת
וּלְיַשֵּׁר אוֹתָן עִם פֶּלֶס.
חֲבָל עַל הַמַּאֲמָץ וְעַל הַהֶרֶס.
וּמִשְׁפְּטֵי חָכְמָה כָּאֵלֶּה –
כְּמוֹ “זֶה בְּעֵינֵי הַמִּתְבּוֹנֵן”…
זֶה הַדָּבָר הֲכִי מְעַצְבֵּן.
כְּשֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת שֶׁהָרִצְפָּה עֲקֻמָּה
אַל תַּצִּיעַ הַצָּעוֹת וְאַל תְּנַסֶּה לְתַקֵּן,
פָּשׁוּט תֹּאמַר “כֵּן”.
