נִתְקַעְתִּי בִּיצִיאַת מִצְרַיִם
עִם לַחְמָא עַנְיָא.
וְאִם אַתֶּם מִתְעַנְיְנָא –
אֲנִי כִּמְעַט וּמִתְבַּיְּשָׁא לוֹמַר
שֶׁנִּתְקַעְתִּי בַּמִּדְבָּר.
וּבְנִסְיוֹנִי לְהֵחָלֵץ מֵהַשְּׂלָו וּמֵהַמָּן,
מִתְבַּיְּשָׁא אֲנִי עַד כְּלוֹת
לְגַלּוֹת שֶׁנִּתְקַעְתִּי בְּשׁוּשָׁן.
רַחֲמָנָא לִצְּלַן,
קֹדֶם אֶת עַצְמוֹ
וְרַק אַחַר כָּךְ גַּם לִצְּלַן אוֹתִי.
וְשׁוּב אֲנִי מִתְבַּיְּשָׁא לוֹמַר
ש-שִׁיט… נִתְקַעְתִּי גַּם בִּבְרֵאשִׁית –
גַּן עֵדֶן, עֲקֵדָה, מִגְדַּל בָּבֶל,
נִתְקַעְתִּי עִם יוֹנָה בְּבֶטֶן לִוְיָתָן זוֹלֵל.
נוּ, תִּתְקַדְּמִי,
כָּךְ הֵם אוֹמְרִים,
אַךְ הֵם? תְּקוּעִים בְּתֹהוּ וָבֹהוּ
וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם.
וָיַרְא הָרַחֲמָנָא
כִּי בְּלָה בְּלָה בְּלָה
וּרְטָלִין,
וְיִשְׁלַח לָהֶם אֶת יוֹנָתִי
שֶׁתְּלַשְׁלֵשׁ לָהֶם עַל הַכְּבִיסָה
לְחֶדְוָתִי.
אַךְ אֲבוֹי לְזֹאת כִּי הִתְיַבְּשָׁא לָהּ.
וְקוּאָלָה, וְקוּאָלָה,
וְקוּאָלָה…