שיר היבלות

לִפְעָמִים, 
מֵרֹב יַבָּלוֹת, 
אֵינִי רוֹאָה אֶת עַצְמִי. 
כָּל צַעַד שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה דּוֹרֵךְ עָלַי, 
גַּם אִם לֹא תִּצְעַד בִּכְלָל. 
לִפְעָמִים אֲנִי כֻּלִּי יַבֶּלֶת עֲנָקִית 
וְאַתָּה הָרֶגֶל הַבִּיּוֹנִית, 
אָז אֲנִי הוֹפֶכֶת לְמִימוֹזָה 
וְסוֹגֶרֶת אֶת עָלַי. 
אוּלַי מָחָר 
כְּבָר לֹא אֶהְיֶה מִימוֹזָה, 
אֶלָּא מַקְפֵּצָה, 
וְאִם תִּדְרֹךְ עָלַי תַּגִּיעַ לַשָּׁמַיִם.