לָמָּה לַעֲצֹר בְּחוֹבַת גִּיּוּס?
אֶפְשָׁר לַחֲשֹׁב צַעַד קָדִימָה
וּלְחַיֵּב כָּל אִשָּׁה לִהְיוֹת אִמָּא
לְבָנִים לוֹחֲמִים.
אֶפְשָׁר לְיַבֵּא חַיָּלִים בְּשָׂכָר,
זֶה לֹא חַיָּב לִהְיוֹת יָקָר,
יֵשׁ מְדִינוֹת עֲנִיּוֹת.
אֶפְשָׁר לְבַטֵּל אֶת הַ’לִּהְיוֹת’
שֶׁל שֶׁיְקְסְפֵּיְר,
זֶה לֹא כָּל כָּךְ חָשׁוּב –
חַיֵּי אָדָם אֶפְשָׁר גַּם לְשַׁכְפֵּל,
אֶפְשָׁר לִזְרֹק אוֹ לְשַׁנּוֹת גִּרְסָה.
כְּמוֹ בְּפַּנְקֵיְק, וּכְמוֹ בְּכָל עִסָּה –
אֶת הָרִאשׁוֹן נִזְרֹק לַפַּח,
אוֹ מִתּוֹתַח הַיְשֵׁר לְגֹב הָאֲרָיוֹת.
אֶפְשָׁר לִיצֹר רֶחֶם מְלָאכוּתִית
שֶׁתְּיַצֵּר חַיָּלִים בְּהַזְמָנָה –
לוֹחֲמִים דְּמוּיֵי אֱנוֹשׁ
אוֹ סְתָם רוֹבּוֹטִים.
אֲבָל אִם כְּבָר מְלָאכוּתִי,
גַּם מַנְהִיגִים אֶפְשָׁר לִיצֹר,
שֶׁיִּלָּחֲמוּ לְבַד –
זֶה מוּל זֶה אוֹ זוֹ מוּל זוֹ,
יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת כָּזֹאת.
אֶפְשָׁר לַחְסֹךְ אֶת הַבִּזְבּוּז הַמְּשַׁוֵּעַ
שֶׁל חִיּוּל, צָבָא, רוֹבִים –
אֶפְשָׁר פָּשׁוּט לִהְיוֹת טוֹבִים.
אֶפְשָׁר בִּמְקוֹם מִשְׂחֲקֵי מִלְחָמָה
לְהַחְלִיט שֶׁרַק הַיּוֹם
נְשַׂחֵק טָאקִי,
וּנְשַׁנֶּה צֶבַע לְשָׁלוֹם.
