הַפְּרָחִים שֶׁקָּטַפְתִּי
נָבְלוּ כְּבָר מִזְּמַן,
הַיְּלָדִים שֶׁהִזְקִינוּ
חָזְרוּ אֶל הַגַּן.
הַצִּפּוֹר שֶׁזִּמְּרָה לִי
חָזְרָה אֶל הַקֵּן,
הַכְּלַבְלַב שֶׁנָּבַח פֹּה
חָזַר לַשָּׁכֵן.
הַסְּפָרִים שֶׁקָּרָאתִי
חָזְרוּ לַמַּדָּף,
הַמָּרָק שֶׁהֵכַנְתִּי
נִשְׂרַף וְנִשְׁכַּח.
הַחַיִּים שֶׁהִמְשִׁיכוּ,
הַצְּחוֹק שֶׁחָזַר,
הַבָּרָק בָּעֵינַיִם,
הַשֶּׁקֶט הַזָּר.
מְחַכִּים לָךְ, יַלְדֹּנֶת,
מְחַכִּים לָךְ עַכְשָׁו,
גַּם אִם יַחְלְפוּ עוֹד
אָבִיב וְגַם סְתָיו.
מִמַּעַל יָרֵחַ
מַחֲסִיר וְהוֹלֵךְ,
כָּתַבְתִּי לָךְ שִׁיר שֶׁ-
נָּשִׁיר בְּשׁוּבֵךְ.
(מתוך הספר סוכת שלום)
