בָּנוֹת,
הִגִּיעַ הַזְּמַן לְהִתְפַּשֵּׁט.
לֹא רַק בְּאוֹטוֹבּוּסִים,
גַּם בָּרְחוֹבוֹת
וְגַם בַּבַּיִת פְּנִימָה.
לְהִתְפַּשֵּׁט מִדֵּעוֹת קְדוּמוֹת,
לְהִתְפַּשֵּׁט מֵהַדְחָקָה
(חִשְׂפוּ אֶת הַלֵּב, שֶׁיִּרְאוּ, נוּ אָז מָה),
לְהִתְפַּשֵּׁט מֵהַשְׁפָּעוֹת הַתִּקְשֹׁרֶת,
לְהִתְפַּשֵּׁט מִלִּיבֵּרָלִיּוּת מְזֻיֶּפֶת,
לְהִתְפַּשֵּׁט מִתְּפִיסַת עוֹלָם גַּבְרִית
(יֵשׁ לָכֵן כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מָה לְהַצִּיעַ),
לְהִתְפַּשֵּׁט מִמַּסֵּכוֹת חֶבְרָתִיּוֹת
(וּמַסֵּכוֹת בִּכְלָל),
לְהִתְפַּשֵּׁט מִצִּפִּיּוֹת,
וּמֵרִגְשׁוֹת אָשָׁם.
בָּנוֹת, אַתֶּן עוֹד שָׁם?
נִרְאֶה אֶתְכֶן חוֹשְׂפוֹת אֶת עַצְמְכֶן עַל מָלֵא!
שֶׁנִּרְאֶה לָכֵן אֶת הַשֵּׂכֶל
וְאֶת הַלֵּב.
נִרְאֶה אֶתְכֶן מַפְגִּינוֹת אִישִׁיּוּת.
בָּנוֹת, אַתֶּן יָפוֹת בְּאַחְרָיוּת
(תִּשְׁאֲלוּ אֶת הַיַּצְרָן),
אֵיזֶה כֵּיף, אַתֶּן עוֹד כָּאן.
וְאִם תָּבוֹא מִשְׁמֶרֶת הַצְּנִיעוּת עִם אֵיזֶה תָּו
(וּכְבָר הָיִינוּ שָׁם, זוֹכְרוֹת?)
וּתְצַוֶּה עַל עָטִיָּה שֶׁל כָּל מִינֵי בַּבְּלָ”ת,
עָטוּ חִיּוּךְ בִּסְטַיְל –
הֲרֵי אֵין אָאוּטְפִיט מֻשְׁלַם
…without a smile