שביתה

בְּסַךְ הַכֹּל הֵעַפְתִּי צִנְצָנוֹת 
מֵהָאָרוֹן שֶׁבַּמִּטְבָּח לַפַּח. 
רָצִיתִי לְפַנּוֹת מָקוֹם… 
אֲבָל פִּתְאוֹם – שְׁבִיתָה! 
אֵין חַלָּה, אֵין סָלָט, אֵין חֲבִיתָה. 
הַצַּלָּחוֹת לֹא יוֹצְאוֹת מֵהָאָרוֹן – 
הֵן לֹא תִּהְיֶינָה צַלָּחִים לְעוֹלָם. 
הַמַּדִּיחַ הֵדִיחַ אֶת עַצְמוֹ, 
וְהַמְּקָרֵר אוֹכֵל חִנָּם. 
הַסַּכִּין מְסָרֵב לַחְתֹּךְ, 
הַכַּף לֹא מְכַפְכְּפֶת אַף אֶחָד, 
הַמַּזְלֵג מְסָרֵב לְהִזְדַּלֵּג, 
וְהַקֻּמְקוּם? יוֹשֵׁב בַּחֲשֵׁכָה לְבַד. 
הַסִּירִים הִפְסִיקוּ לְסַרְסֵר 
בַּמַּחֲבַתּוֹת וּבַסוֹטָאז’, 
הַמַּצֶּקֶת לֹא מְצִיקָה לַמָּרִית, 
וְהַמָּרִית לֹא מִתְמַרְמֶרֶת. 
אֲפִלּוּ לֹא מְעַט. 
הַשַּׂקִּיּוֹת לֹא נִפְתָּחוֹת בִּכְלָל, 
הָאַשְׁפָּה נִזְרֶקֶת מֵהַפַּח, 
הָאֲגַרְטָל שׁוֹפֵךְ מֵימָיו 
בְּאֶמְצַע הַמִּטְבָּח. 
שְׁבִיתָה, אֲנִי אוֹמֶרֶת לָכֶם, שְׁבִיתָה! 
הַבֶּרֶז? נֶעֶלְמוּ עִקְבוֹתָיו, 
פָּשׁוּט הִבְרִיז. 
וְרַק פַּטִּישׁ הַשְּׁנִיצֵלִים מַכְרִיז: 
הִפְקַרְתְּ אוֹתָנוּ כָּאן שָׁעוֹת 
לְפוֹלְשִׁים עִם שֵׁשׁ רַגְלַיִם. 
לָקַחְתְּ אֶת כָּל הַצִּנְצָנוֹת, 
אָז בֵּינְתַיִם – 
אֵין חַלָּה, אֵין סָלָט, אֵין חֲבִיתָה. 
שְׁ בִ י תָ ה!