אשריי, ממסדית אני

אַשְׁרַי, מִמְסָדִית אֲנִי. 
לָמַדְתִּי שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּבָתֵּי סֵפֶר מִמְסָדִיִּים. 
לָמַדְתִּי גַּם בָּאָקָדֶמְיָה מִמְסָדִית. 
אֲפִלּוּ לִמַּדְתִּי בָּאָקָדֶמְיָה מִמְסָדִית. 
לָמַדְתִּי שָׁם לַחֲשֹׁב בְּאֹפֶן בִּקָּרְתִּי וְלִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת. 
גַּם לִסְתֹּם אֶת הַפֶּה נִסּוּ לְלַמֵּד אוֹתִי,
אַךְ לֹא הִצְלִיחוּ – וְגַם זֶה לִזְכוּתָם.
מָה עוֹד?
אֲנִי שׁוֹתֶה מַיִם מִמְסָדִיִּים,
גָּרָה בְּבַיִת מִמְסָדִי,
קוֹנֶה בְּסוּפֶּר מִמְסָדִי,
וְחַיָּה בְּמוֹסַד הַמִּשְׁפָּחָה.
אֲנִי הוֹלֶכֶת עַל מִדְרָכוֹת מִמְסָדִיּוֹת,
חוֹצֵה כְּבִישִׁים מִמְסָדִיִּים,
וְיֵשׁ לִי רִשְׁיוֹן נְהִיגָה מִמְסָדִי לִמְהַדְּרִין
(גֶּבֶר מִמְסָדִי נָתַן לִי אוֹתוֹ).
אֲנִי גֵּאָה בִּילָדַי הַמִּמְסָדִיִּים,
שֶׁלּוֹמְדִים בְּמוֹסָדוֹת מִמְסָדִיִּים,
וּמִצְטַיְּנִים לְעֵלָּא וּלְעֵלָּא.
וְאוּף, אוּף, אוּף…
קָפַץ לִי הַמִּמְסָר פְּחָת הַמִּמְסָדִי
(יִמַּח שְׁמוֹ הַמִּמְסָדִי),
אֲבָל, אַל דְּאָגָה, סִדַּרְתִּי הַכֹּל –
הֲרֵי מִמְסָדִית אָנֹכִי
(אֲבָל טוֹב גַּם שֶׁיֵּשׁ חֲבֵרִים לִשְׁעַת
פְּחָת).
אֲבָל הֲכִי הֲכִי?
יֵשׁ לִי טֵלֵפוֹן מִמְסָדִי חָכָם
עִם עַיִן לְצִיּוֹן ווֹטְצ אַפּ,
וְיֵשׁ לִי חֶשְׁבּוֹן פֵיס מִמְסָדִי לִמְהַדְּרִין
בְּהַשְׁגָּחַת הָרַב צוּקִי.
וְהַכֹּל בְּצַיְתָנוּת דֶּה-לָה-פֵּה.
קַפִּישׁ?