בהשראת “הכבש השישה עשר” (יהונתן גפן)
לִפְנֵי הַשֵּׁנָה אֲנִי סוֹפֶרֶת חַיּוֹת:
אַיָּלוֹת רָצוֹת בָּאָחוּ
צִי בַּרְבּוּנְיוֹת שֶׁנִּשְׁכָּחוּ
גְּדִי לְלֹא חֲלֵב אִמּוֹ
דֹּב עֲנָק
הִיפּוֹפּוֹטָם
וֹומְבָּט
זַחַל מְיֻתָּם
חֲמוֹר עַקְשָׁן
טַוָּס גַּנְדְּרָן
יוֹן וְיוֹנָה בִּמְנוּסָה
עוֹד כִּבְשָׂה וְעוֹד כִּבְשָׂה…
עַד שֶׁאֲנִי מַגִּיעָה לְלָמָה.
וְהַלָּמָה – הִיא הַכִּבְשָׂה שֶׁאִתָּהּ אֲנִי נִרְדֶּמֶת.
(מתוך הספר סוכת שלום)
