הסוד של פסח

לִפְנֵי הַחַג, הַמִּטְבָּח שֶׁלָּנוּ 
הָיָה עוֹבֵר מַהְפֵּכָה – 
מִכֵּלִים שֶׁל חָמֵץ לְכֵלִים שֶׁל פֶּסַח. 
מִי שֶׁמַּקְפִּיד יֹאמַר “נוּ, בֶּטַח”… 
אִמִּי הָיְתָה שָׂמָה מַדְבֵּקוֹת עַל הָאֲרוֹנוֹת, 
שֶׁלֹּא נִטְעֶה חָלִילָה. 
אָהַבְתִּי אֶת הַכֵּלִים שֶׁל פֶּסַח, 
הָיְתָה בָּהֶם חֲגִיגִיּוּת (מִן הַסְּתָם). 
כָּל הַמִּטְבָּח הָיָה מֵרִיחַ חַג,
כָּל הַמִּטְבָּח הָיָה מֵרִיחַ חַזֶּרֶת…
אֶת זֶה אֲנִי זוֹכֶרֶת.
“הֶחָרִיף שֶׁל הָאַשְׁכְּנַזִּים”
אִמִּי הָיְתָה אוֹמֶרֶת.
וְאָבִי הָיָה מוֹסִיף שֶׁזֶּה חָרִיף
לֹא רַק בַּכְּנִיסָה, אֶלָּא גַּם בַּיְּצִיאָה…
נוּ שׁוֹיְן, אֲבָל גַּם סְחוּג הָיָה חָבֵר וְלֹא אוֹרֵחַ,
אַךְ עִנְיָנֵינוּ כָּאן הֵם פֶּסַח,
וַאֲנִי נוֹסַעַת לְאִמִּי כְּדֵי לַעֲזֹר לָהּ
לַהֲפֹךְ אֶת הַמִּטְבָּח, 
וּלְהוֹצִיא אֶת הַכֵּלִים הַחֲגִיגִיִּים
(מִן הַסְּתָם – אַתֶּם זוֹכְרִים).
וְהִיא אוֹמֶרֶת כָּךְ –
“אֵלָה כְּבָר נִקְּתָה לִפְנֵי שָׁבוּעַ,
זֶה מַסְפִּיק לִי הַשָּׁנָה”.
“וְהַכֵּלִים?” אֲנִי שׁוֹאֶלֶת, 
וְהִיא עוֹנָה “לֹא הַשָּׁנָה”.
“זֶה פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ”, הִיא אוֹמֶרֶת –
“אֵין לִי כּוֹחַ”.
וַאֲנִי גֵּאָה בָּהּ, בְּאִמִּי, עַל הַחֵרוּת –
לִבְחֹר מָתַי נָכוֹן וּמָה נָכוֹן לָהּ,
לִהְיוֹת הָ”רַבִּי” שֶׁל עַצְמָהּ
וּלְהַמְצִיא תֵּאוֹרְיָה.