[1]
אוֹם…
וּפִתְאוֹם,
מִשּׁוּם מָקוֹם,
מַטָּח שֶׁל זְכוּכִיּוֹת!
הוּא לֹא הִשְׁמִיעַ קוֹל,
לֹא הִסְתַּתֵּר,
רַגְלָיו נִנְעֲצוּ בָּאֲדָמָה כְּשָׁרָשִׁים,
זְרוֹעוֹתָיו תָּלוּ מֵעַל רֹאשׁוֹ,
וְקוֹצָיו הִתְלַחֲשׁוּ:
מִי יָגֵן עָלֵינוּ? Who?
“הָזִיגוֹ-קַקְטוּס הַיָּקָר שֶׁלִּי…”,
הִיא אוֹמֶרֶת לי,
“תִּרְאִי אֶת הַפְּצָעִים,
תִּרְאִי אֶת הַפְּצָעִים!”
[2]
גַּם כְּשֶׁהָזִיגוֹ-קַקְטוּס
נִפְגַּע מֵהַהֶדֶף,
הוּא לֹא אָמַר נוֹאָשׁ –
אַהֲבָה וּמַיִם
רוֹמְמוּהוּ מֵחָדָשׁ.
