יום רחמ”צ

יֵשׁ לִי הַיּוֹם יוֹם רַחֲמִים עַצְמִיִּים. 
זֶה כְּמוֹ יוֹם הֻלֶּדֶת, רַק בְּלִי חֲגִיגָה. 
גַּם בְּלִי שֶׁאַף אֶחָד יֶדַע. 
רַק אֲנִי עִם עַצְמִי 
(בַּחֹשֶׁךְ, בָּאוֹר, לֹא אִכְפַּת). 
אָז לָמָּה אֲנִי מְיַדַּעַת? 
זֶה כָּל הַקֶּטַע, בִּחְיָאת… 
אֲנִי מְסַפֶּרֶת וְלָכֶם לֹא אִכְפַּת. 
יוֹשֶׁבֶת לִי בָּאַרְכִיּוֹן לְבַד,
בּוֹכָה אֶת מַכְאוֹבַי.
וְאֵין דַּי.
נִרְאֶה לִי שֶׁהַיּוֹם הַזֶּה יִמָּשֵׁךְ לָנֶצַח.
כָּכָה זֶה עִם יְמֵי רחמ”צ.
הֵם מְבַטְּלִים יוֹם טוֹב וּשְׁכִינָה,
אֵין לָהֶם רַחֲמִים וְאֵין הִתְחַשְּׁבוּת בָּעוֹנָה.
כְּשֶׁזֶּה בָּא, זֶה בָּא.
וּמָה שֶׁשֶּׁלִּי, שֶׁלִּי.
נָכוֹן שֶׁלֹּא רְשַׁמְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה
בַּלּוּחַ שֶׁל כָּל הַמִּי וָמִי?
תֵּאַרְתִּי לְעַצְמִי.