גרסה עברית לשיר “Les Bonbons” של ז’אק ברל, ובהשראת התרגום “בוטנים” של ישראל גוריון
הִנֵּה הֵבֵאתִי לָךְ בָּטְנִים…
הַמִּשְׁתָּלָה סְגוּרָה כָּעֵת.
אוֹמְרִים יֵשׁ סֶגֶר דִּמְיוֹנִי,
אֲבָל אֶצְלִי בַּלֵּב צוֹבֵט.
זֶה לֹא הַסֶּגֶר אוֹ הַבְּלוֹף,
זוֹ הַבְּדִידוּת שֶׁלֹּא תַּחֲלֹף.
הִנֵּה צָמַח לִי כְּבָר זָנָב…
אֲפִלּוּ בְּלִי חִסּוּן בִּכְלָל,
וַאֲקַשְׁקֵשׁ בּוֹ כְּשֶׁאֶרְצֶה
כִּי קִשְׁקוּשִׁים זֶה מְקֻבָּל.
וְטוֹב שֶׁהֵמָּה לֹא יוֹדְעִים,
זֶה כִּי אָכַלְתִּי קְצָת בָּטְנִים…
שָׁלוֹם לְךָ אֶרֶץ יְחֵפָה…
אֵיךְ לֹא יָדַעְתְּ לְהִזָּהֵר?
נָתַתְּ אֶת כָּל נְשִׁימָתֵךְ
וְאָז נָתַתְּ מְעַט יוֹתֵר.
אוּלַי אֶבְרַח לִי עַד אֵי שָׁם?
שָׁלוֹם לָךְ אֶרֶץ לָהָדָ”ם.
וְטוֹב שֶׁיֵּשׁ לִי קְצָת בָּטְנִים…
וְגַם זָנָב לְהִתְקַשְׁקֵשׁ,
כִּי אֵין לִי אֶרֶץ, אֵין חֶמְלָה,
יֵשׁ רַק מוֹקֵשׁ וְעוֹד מוֹקֵשׁ.
אוֹי אִמָּא, ‘נִי עַל הַפָּנִים…
וְלֹא, זֶה לֹא מֵהַבָּטְנִים.
