צִיַּרְתִּי שָׁמַיִם קוֹרְצִים וּמְחַיְּכִים,
צִיַּרְתִּי צִיּוּר מְקֻשָּׁט בִּפְרָחִים,
צִיַּרְתִּי בַּיִת עִם שְׁבִיל וְגִנָּה,
שְׁתֵּי נַדְנֵדוֹת וְיַלְדָּה קְטַנְטַנָּה.
צִיַּרְתִּי לָהּ לֵב וְצִיַּרְתִּי כְּלַבְלַב,
צִיַּרְתִּי חָבֵר שֶׁאוֹתוֹ הִיא תֹּאהַב.
אָמְרָה לִי: “מַסְפִּיק, זֶה דַּי וְהוֹתֵר”.
אַךְ זֶה הַמִּכְחוֹל לֹא רָצָה לְוַתֵּר.
צִיֵּר הַמִּכְחוֹל אֲנָשִׁים עֲצוּבִים,
רוֹצִים לְחַיֵּךְ אֲבָל לֹא מַצְלִיחִים.
צִיֵּר גַּם שִׂנְאָה, אַכְזָבָה וְלֵאוּת,
צִיֵּר לִי מַחֲנָק וְצִיֵּר גַּם בְּדִידוּת.
נִגְּשָׁה הַיַּלְדָּה וּבְהֵינָף מִכְחוֹלָהּ
צִיְּרָה גַּם אוֹתִי וְסִימַן שְׁאֵלָה.
