גרסה מחודשת ל”תוצרת הארץ” (נתן אלתרמן, שם טוב לוי)
“אִם כָּבֵד לְבַבְכֶם כָּעוֹפֶרֶת,
אִם אֲבֵלָה בְּגוּפְכֶם הַנְּשָׁמָה,
הַאֲזִינוּ לְשִׁיר הַתּוֹצֶרֶת,
שָׁאֲבוּ מִתּוֹכוֹ נֶחָמָה.
זֶה הַדּוֹר דּוֹר יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ,
מְנַמְנֵם וְלָקוּם מְאַחֵר.
הוּא זָקוּק לְנָבִיא וּמוֹכִיחַ
וּלְפָחוֹת – לְשָׁעוֹן מְעוֹרֵר.”
“לְעוֹרֵר אַהֲבָה וְכָבוֹד וְחִבָּה
וְקִנְאָה לְתוֹצֶרֶת הָאָרֶץ!”
לִתְנוּבַת הֶחָלָב שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדָּהּ,
מוֹנוֹפּוֹל מִתּוֹצֶרֶת הָאָרֶץ!
גַּם חַשְׁמַל, וְגַם גָּז, דֹּאַר דֵּי מְשֻׁבָּשׁ,
אֵין בְּרֵרָה רַק תּוֹצֶרֶת הָאָרֶץ!
אִם תִּרְצוּ חֲבֵרִים, הֵם כֻּלָּם בַּכְּבִישִׁים
הַפְּקוּקִים מִתּוֹצֶרֶת הָאָרֶץ!
יֵשׁ לִצְפֹּר, יֵשׁ לַחְתֹּךְ, תַּ’כָּתוֹם יֵשׁ לַחֲטֹף,
נְהָגִים הֵם תּוֹצֶרֶת הָאָרֶץ!
יֵשׁ מוֹחוֹת מַבְרִיקִים שֶׁאוֹתָם מַבְרִיחִים,
וְהַכֹּל מִתּוֹצֶרֶת הָאָרֶץ!
כָּאן אוֹכְלִים זֶה אֶת זֶה בִּשְׁעַת עֶרֶב,
אֵין חֶמְלָה לַזָּקֵן וְלָטַף,
אַךְ תָּמִיד סוֹלִידָרִיּוּת נוֹטֶפֶת,
מִתְאַחֲדִים מוּל אוֹיֵב מְשֻׁתָּף –
מְכִינִים שְׁנִיצֵלִים, סֶנְדְּוִיצִ’ים, עוּגִיּוֹת,
לַלּוֹחֲמִים מִתּוֹצֶרֶת הָאָרֶץ!
כָּאן קוֹטְפִים יְרָקוֹת וּפֵרוֹת לְמַכְבִּיר,
לֹא לִזְרֹק אֶת תּוֹצֶרֶת הָאָרֶץ!
יֵשׁ חָמָ”ל בַּקְּבוּצוֹת לְנִהוּל הַסָּעוֹת
חַיָּלִים מִתּוֹצֶרֶת הָאָרֶץ!
יֵשׁ חָמָ”ל מִשְׁפָּחוֹת שֶׁאִבְּדוּ אֶת הַכֹּל.
יֵשׁ פְּלִיטִים מִתּוֹצֶרֶת הָאָרֶץ.
אֲנָשִׁים בָּרְחוֹבוֹת לֹא תִּרְאוּ, כִּי הַפַּחַד
כֻּלּוֹ מִתּוֹצֶרֶת הָאָרֶץ!
רַק חַדְלֵי הָאִישִׁים בַּשִּׁלְטוֹן עִם חוּטִים…
שֶׁאֵינָם מִתּוֹצֶרֶת הָאָרֶץ.
“זֶה הַדּוֹר דּוֹר יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ,
מְנַמְנֵם וְלָקוּם מְאַחֵר.
הוּא זָקוּק לְנָבִיא וּמוֹכִיחַ
וּלְפָחוֹת – לְשָׁעוֹן מְעוֹרֵר.”
“לְעוֹרֵר אַהֲבָה וְכָבוֹד וְחִבָּה
וְקִנְאָה לְתוֹצֶרֶת הָאָרֶץ!”
יֵשׁ כִּפָּה, יֵשׁ בַּרְזֶל, וְיֵשׁ טִיל שֶׁנּוֹפֵל,
מִלְחָמוֹת מִתּוֹצֶרֶת הָאָרֶץ.
יֵשׁ אֶתְמוֹל… אֲבָל יֵשׁ גַּם הַיּוֹם וּמָחָר,
יֵשׁ עָתִיד וְתִקְוָה פֹּה בָּאָרֶץ,
אִם נֵדַע לַחֲמֹל, לֶאֱהֹב וְלִגְדֹּל,
עִם שִׂמְחָה מִתּוֹצֶרֶת הָאָרֶץ!
(מתוך הספר סוכת שלום)
