(א)
הַסּוֹד שֶׁל הָאוֹפְּטִימִיִּים
הוּא לָשִׁיר.
לָשִׁיר זֶה פָּשׁוּט וְקַל,
וְאִם הוֹלֵךְ הַקּוֹל…
אֶפְשָׁר לִרְקֹד.
גַּם זֶה עוֹבֵד בְּדֶרֶךְ כְּלָל.
(ב)
אֲנִי אוֹפְּטִימִית
כִּי קָשֶׁה לִי.
הַחַיִּים, אַתֶּם יוֹדְעִים –
רַכֶּבֶת הָרִים…
לוּלֵא הָרַכֶּבֶת הַזֹּאת
הָיִיתִי נֵיטְרָלִית, רֵאָלִית, בָּנָאלִית…
אַךְ דַּי.
אֲנִי אוֹפְּטִימִית לְלֹא תַּקָּנָה,
רְאוּ –
הָרַכֶּבֶת עָצְרָה בַּתַּחֲנָה.
