יצירה משותפת – נירה, טלילה, דינה, שחר, יונתן
הַצָּב נָדָב יוֹצֵא לַקְּרָב,
הוּא נוֹשֵׂא בֵּיתוֹ עַל גַּב,
הַצָּב נָדָב.
לָמָּה הוּא נוֹשֵׂא בֵּיתוֹ עַל גַּב?
כִּי פֻּנָּה עִם צַו.
הַצָּב נָדָב הוּא הִתְנֻדַּב בְּצַו
לָשֶׁבֶת בַּמֻּצָּב
יַחַד עִם פְּלֻגַּת מג”ב.
וּמָה עַכְשָׁו?
רֹאשׁוֹ כָּאַב, לִבּוֹ דָּאַב,
חָשׁ רָעָב, כָּבְדוּ מֵימָיו,
רָץ לַקְּרָב, שָׁאַג בִּמְלוֹא לֵבָב:
“שָׁלוֹם עַכְשָׁו!”
“מָה שָׁלוֹם?”, בָּכוּ אֶחָיו…
“שָׁלוֹם עַכְשָׁו”, עָנָה הַצָּב.
שׁוּם שָׁלוֹם וְשׁוּם עַכְשָׁו,
צַב נָדָב נָפַל בַּקְּרָב.
“הוֹ לֹא!” בָּכוּ אֶחָיו…
הַצָּב נָדָב סִיֵּם חַיָּיו עַל גַּב.
הִשְׁאִיר אַחֲרָיו גַּם אֵם, גַּם אָב,
“שָׁלוֹם נָדָב, שָׁלוֹם עַכְשָׁו”.
