[1]
עֵץ מַנְגּוֹ
עֵץ רִמּוֹן
עֵץ לִימוֹן
עֵץ בֵּרָלֶ’ה
[2]
דְּבָרִים שֶׁאֲנִי רוֹאָה:
מַיְּנוֹת, עוֹרְבִים, עֵץ דְּרוֹרִים
שֶׁנִּרְאֶה כְּמוֹ לֵיצָן עִם מִכְנָסַיִם רְחָבִים.
כְּרוּבִית בְּתוֹךְ עָנָן שֶׁל בֹּקֶר.
יָם שֶׁל כְּרוּבִיּוֹת!
אוּלַי הַדְּרוֹרִים צִיְּצוּ “כְּרוּבִית”
וְזֶה הִצְחִיק אֶת הָעֵץ
שֶׁהִצְחִיק אֶת הַדְּרוֹרִים.
אוּלַי לָכֵן.
[3]
דְּבָרִים שֶׁאֲנִי לֹא רוֹאָה:
כִּמְעַט דָּרַכְתִּי עַל מוֹקֵשׁ,
אֲבָל אַבָּא אוֹמֵר שֶׁכִּמְעַט זֶה לֹא נֶחֱשָׁב.
וְאִמָּא אוֹמֶרֶת:
“נִירָה, עֵץ! נִירָה, עַמּוּד!”
זֶה מֵאָז שֶׁהִיא סִפְּרָה אוֹתִי קָצָר,
שֶׁאֲנִי נִרְאֵית כְּמוֹ יֶלֶד חָמוּד.
[4]
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁצּוֹעֲדִים בִּרְצִינוּת שֶׁכָּזֹאת.
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁרָצִים עִם אָזְנִיּוֹת,
וּמַכְשִׁיר שֶׁמּוֹדֵד דּוֹפֵק אוֹ צְעָדִים.
הֵם לֹא שׁוֹמְעִים אֶת שִׁירַת הַצִּרְצָרִים,
הֵם לֹא רוֹאִים אֶת עֵץ הַבֵּרָלֶ’ה.
הֵם לֹא רוֹאִים אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֲנִי רוֹאָה.
אבלְ הֵם רוֹאִים אֶת הָעֵץ, אֶת הָעַמּוּד,
אֶת הַמּוֹקְשִׁים.
