לו היו לי עלי גביע

וּבְצָהֳרֵי הַיּוֹם 
הָיוּ מַחְסוֹמִים בְּכָל מָקוֹם, 
שֶׁהָרֹעַ לֹא יִזְלֹג הַחוּצָה. 
שֶׁיִּתְמַקֵּד בָּעוֹטֵף, 
“חוֹטֵף, קוֹטֵף,
קוֹלֵעַ לוֹ זֵר.
לוּ הָיוּ לִי עֲלֵי גָּבִיעַ –
אָז הָיָה מַצָּבִי אַחֵר.”