בָּא לִי לִהְיוֹת פִּיל
גָּדוֹל, חָזָק וְקַלִּיל.
כֵּן, רַבּוֹתַי, קַלִּיל
(הַכֹּל יַחֲסִי בִּשְׁבִיל פִּיל).
בָּא לִי לִהְיוֹת פִּיל
כִּי יֵשׁ לוֹ כָּזֶה מִן תַּרְגִּיל –
שֶׁפִּיל אִי אֶפְשָׁר לְפְסַנְתֵּר
אַךְ פְּסַנְתֵּר אֶפְשָׁר לְהַפִּיל.
בָּא לִי לִהְיוֹת פִּיל,
פִּיל אָפֹר וְרָגִיל.
לֹא טוֹרֵף, לֹא נִטְרָף
וְיֵשׁ לוֹ סַבַּבָּה שֶׁל אַף.
כֵּן, בָּא לִי לִהְיוֹת פִּיל
עִם עוֹר עָבֶה לְהַבְהִיל,
שֶׁלַּמְרוֹת זִכְרוֹנוֹ הַיּוֹצֵא מִן הַכְּלָל,
כְּלוּם לֹא מֵזִיז לוֹ בִּכְלָל.
(מתוך “הזמנה לתה”)
נירה יקרה, אני מאד אוהבת את השירה שלך שתמיד מפתיעה בסיום וזורקת את הקורא לכיוון אחר מהכיוון שהשיר מוליך בהתחלתו.