יֵשׁ פִּיל בַּחֶדֶר,
לְמִי שֶׁלֹּא עוֹצֵם עֵינַיִם בְּכֹחַ וְאוֹמֵר:
“אֵין פִּיל! אֵין פִּיל! אֵין פִּיל!”
וְהַפִּיל הַזֶּה דּוֹרֵךְ לְדוֹד מֹשֶׁה עַל הֶחָזֶה –
אַיָּה אַיָּה אוֹ.
וְהַדּוֹד מֹשֶׁה, לִפְנֵי שֶׁיּוֹצֵאת נִשְׁמָתוֹ, אוֹמֵר:
“הַכֹּל לְטוֹבָה. אֲנִי מוּגָן. אַבְקַת פֵיוֹת וְנַצְנַצִּים”.
הי”ד.
חַרְטְטָן הֲמֹשֶׁה הַזֶּה.
תָּמִיד הָיָה.
(מתוך הספר סוכת שלום)
