לִפְעָמִים, רַק לִפְעָמִים,
הָיִיתִי רוֹצָה לָגוּר בִּצְרִיף קָטָן,
בְּלִי חַשְׁמַל, אֲבָל עִם מַיִם זוֹרְמִים,
עִם כֶּלֶב, חָתוּל, תַּרְנְגוֹלוֹת וְעִזִּים.
לִפְעָמִים, רַק לִפְעָמִים,
קְצָת מִתְחַשֵּׁק,
אֶת הַטֶּכְנוֹלוֹגְיָה, הֶעָרִים וְהַקַּנְיוֹנִים,
לִשְׁכֹּחַ לְכַמָּה רְגָעִים.
לְיַד הַצְּרִיף תִּהְיֶה תַּחֲנַת רַכֶּבֶת קְטַנָּה,
פַּעַם בְּשָׁבוּעַ הִיא עוֹבֶרֶת, הָרַכֶּבֶת,
אָז אִם תִּרְצוּ, תּוּכְלוּ לְבַקֵּר,
נֵשֵׁב מוּל הָאָח וּנְזַמֵּר.
יֵשׁ גְּבִינַת עִזִּים, לֶחֶם שָׁחֹר וְתֶה מֵהַרְבֵּה עֲשָׂבִים.
יֵשׁ גַּם פְּסַנְתֵּר, מַפּוּחִית וַחֲלִילִים.
הָאֵשׁ בָּאָח תָּמִיד בּוֹעֶרֶת,
הָאֲוִירָה, בּוֹאוּ נֹאמַר, מְעַט אַחֶרֶת.
וּבְכָל יָרֵחַ מָלֵא, נִסְגֹּד לָאֵלִים,
אֵלֵי הַטֶּכְנוֹלוֹגְיָה הַנַּעֲלִים,
אֵלּוּ שֶׁהִמְצִיאוּ אֶת הַאַיְפוֹן, הֲפֶיְסְבּוּק וְהַטִּילִים,
הַלֹּא קוֹנְבֶנְצִיּוֹנָאלִים וְגַם הָרְגִילִים.
וְגַם נַקְרִיב לָהֶם קָרְבָּן –
אֶת הַחֵרוּת,
שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם, לַבְּרִיאוּת.
(מתוך “הזמנה לתה”)
